טורה (שקד),  15.00

"חמסינים במשלט" חם וריק ושקט. חייל חמוש מכף רגל עד ראש ובנעלי צנחנים ניגש אלינו ושואל אם אנחנו זקוקות לעזרה, ומה אנחנו מבקשות שם. תשובתנו הניחה את דעתו והוא הניח לנו. מחסום מאובזר, עם רמזור שפוזל לעבר התנחלות שקד, ולא נראה שנהגים שמגיעים למחסום אכן רואים את צבע האור שמנצנץ בו, סימנים אחרונים למעבר חציה מחוק שעובר מצד אחד של השער לצידו השני, ועמוד תאורה דולק בשעה שהשמש קופחת בעוז.

מכוניות מעטות עוברות משם לפה, ואלה שיוצאים מביתן הבדיקה עולים למכוניות שכבר נבדקו ומפליגים לדרכם. ושוב אנחנו שואלות על מה שנראה לנו בזבוז מיותר של תקציב הביטחון. החיילים נראים אדיבים והכל "בסדר", בתוך המציאות ההזויה והרחוקה מאוד מלהיות בסדר הזאת.

סבא פלסטיני עם כמה נכדים עליזים במכוניתו ממתינים לרעייתו שעומדת לשוב מביקור אצל הבת שמתגוררת בכפר זבדה. היו לנו צעצועים והילדים מאד שמחו לקבלם. נענינו להזמנה לבוא לביתם בכפר דהר-אל- מאלח הסמוך לשתות תה. משפחה גדולה קיבלה את פנינו, הכלות טרחו להביא את התה והעוגיות וכולן קיבלו את פנינו בלחיצות ידיים ונשיקות לחיים. התה היה מתוק וריחני. השיחה נסבה על שידור הכתבה על הכפר בערוץ 1, ועל ההבטחה לחיבור לחשמל שהתושבים קיבלו מאיש המת"ק שביקר בכפר. שאלנו על אישורי הבנייה. סופר לנו שהכפר קיים בערך מ-1930, וככל הנראה לאף אחד מהבתים הבנויים לא ניתן אישור בנייה. האיש בנה ל-4 מבניו בתים בני קומתיים, כולם מתגוררים באותה חצר, הרבה נכדים בגילאים שונים והשמחה רבה. הזמנו את עצמנו לחפלה שיעשו כשהכפר יחובר לחשמל.

ויתרנו על הנסיעה למחסום יעבד – דותן, מכיון שבזמן האחרון המחסום הנ"ל מתנהל בלא נוכחות של חיילים. לעיתים רואים שיש מישהו במגדל השמירה. גם מכר פלסטיני שעובר שם הרבה  סיפר לנו שהמחסום כל הזמן ריק והתנועה מתנהלת בשטף.

ברטעה (ריחן) 15.50

זו שעה שכבר זורמים אל הטרמינל הרבה פועלים שחוזרים לביתם בגדה לאחר העבודה. ירדנו איתם בשרוול ומרחוק כבר ראינו שמאחורי הקרוסלות יש עומס גדול, תורים משתרכים ליד המחשבים המושבתים. בכל זאת, הקרוסלות נפתחות לקליטת פועלים נוספים. בין שני התורים של שני המחשבים יש שביל פנוי, שבו עוברים בשטף הצעירים שעובדים בישראל (לא דוברים עברית) ובונים לנו את חריש. ניסינו לשאול שני עובדי מעבר שנראו מתוך הטרמינל אם ידוע להם שהמחשבים אינם פועלים. לא שמעו ולא ענו, ונעלמו בפנים.