מחסום ברטעה  06.00

בגלל האֵחור אני צופה  בנעשה מהשרוול בלבד: אנשים יוצאים בקצב די מהיר מבין  4 עמדות. רובם צעירים בסביבות גיל 30. למעלה ימתינו למכוניות ההסעה שמגיעות רק לאחר שנאספים כל העובדים .

צפייה על התור במגרש החניה מהשרוול: הוא משתרך כמעט עד קצה מדרכת האספלט. אנשים נכנסים למחסום ובמקומם מזדנבים אחרים לקצה התור, כך שאינו מתקצר .  אני “צדה” איש עם צידנית אדומה חוצה את המחסום, ועד שעובר לידי חולפים כ- 5 דקות.

משאיות רבות ממתינות לבידוק במגרש החניה או על הכביש, ממקומי התקשיתי לספור.

אני פוגשת משפחה: אב , אם וילד כבן שש בזרוע חבושה עד למרפק, לאחר ניתוח. הם בדרכם לתל השומר, למעלה ממתינה להם הסעה לבית החולים.

בשרוול, חלק מהעוברים עוצרים מול הקיוסק. צפוף כאן.  אנשים על ספסלי הביטון או סביב השולחן . עכשיו ישנן שתי עמדות שירות בקיוסק, בהם משרתים איש ואשה.

היושבים סביב שולחן הקפה, מבסוטים.  החיים נראים יפה! העובדים מחליפים צחוקים עם בעל הקיוסק.  האווירה נעימה ונינוחה. על פניו נראה שהכיבוש הצליח למחוק את עצמו באווירה הקלילה.  הכיבוש הוטמע בתודעה  .לשאלת הסתם שלי הם עונים:  “הכל בסדר”. “עובדים מהר”   “אין בעיות” “הכל טוב”  “יש עבודה יש טוב”  אחר כך עולים בשביל הבטון התחום בגדרות ברזל לעבר ההסעה כאשר מעבר לגדר מסתובבים מאבטחים חמושים – אבל מי שם לב! שגרת הכיבוש כבר חרצה את עצמה עמוק בהוויה היום יומית.

רק אחר כך , למעלה, על שפת המדרכה המאובקת, ממתין להסעה שתקח אותו למפעל פולט אחד שנשאל לשלומו: “כֻּל כַּאלב – ביג’י יומו,” וחברו לידו יורק הצידה. אולי הסיגריה שעישן צרבה בגרון

מחסום טורה:  06.40

המחסום פתוח. מצד הגדה עומדים כ- 25 איש ממתינים לפתיחת ביתן הבידוק. לקראת השעה 07.00 עובר האיש הראשון. אחריו יוצאים לאט אחד אחרי השני וביניהם גם נשים. לשאלתי מה קורה בביתן עונה אחד:  “ואללה לאט לאט ”  איש מרשים בגיל העמידה אומר, “אנחנו אוספים כסף לחיילים בשביל לקנות להם מחשב חדש,” וצוחק.

ילדים עולים בתלבושת אחידה. קטנה בת שבע מחזיקה ביד של פעוטה כבת ארבע, שאוחזת בלון הליום ירוק על מקל. שני קטנים  מהבית הבודד בדרך לאום ריחן , ממתינים למבוגר שיאסוף אותם. פועלים יוצאים לחלקות הזיתים שלהם . אחרים יוצאים לבנות בהתנחלות  בשקד.  המחסום שקט, מתנהל בקצב שגרתי. אפילו מיכל ריק “כמו שצריך”.
07.20   עזבנו​