05.50 מחסום ברטעה-ריחן

הרבה אנשים מחכים להסעות שלהם. התופרות, שעוברות כל יום, מתלוננות שלוקח להן לעבור הרבה זמן ובלגן, ושהן מבזבזות כל בוקר זמן יקר. אנו נכנסות למסדרון המגודר המוביל לטרמינל, המכונה "שרוול", ופוגשות זרם של אנשים שיצאו ממנו בדרכם לעבודה במרחב התפר. הדיווחים על זמן המעבר הם בין שעה לרבע שעה…. חלק מהאנשים מברכים אותנו לשלום. גברים משחילים החגורות במכנסים ורצים להסעה. שגרה יומית.

06.20 יורדות לחניון התחתון לראות מה קורה בכניסה למחסום מהצד הפלסטיני, כי יש דיווחים ששם יש תור. החניון עצמו עדיין סגור לשיפוצים. בשעה זו לא ראינו את המשפצים וגם לא נראה שינוי גדול למרות שהמקום סגור כבר יותר משבוע. סגירת החניון מקשה מאד על הפועלים המגיעים גם ברכבים פרטיים וגם בהסעות.

בחוץ על הכביש מחכות לבדיקה  8 משאיות עמוסות בסחורות חקלאיות בעיקר, לפני שימשיכו למרחב התפר (בעיקר לברטעה). לדברי הנהגים הבדיקה מתחילה ב 06.30, חלק מהמשאיות ממתינות כאן כבר מאמש. הנהגים מספרים שהשינויים בחניון יתנו מקום חניה למשאיות דבר שיקל עליהם. אחד מהם מבקש עזרה בהסרת מניעת שב"כ (מניעת כניסה לישראל) ואנו מפנות אותו לסילביה.

מתפתחת שיחה על המצב והמלחמה בעזה ומסכימים ששלום ופרנסה חשובים מכל דבר אחר… כולנו מקווים שהעזתים יקבלו עזרה בשיקום האזור.
06.50 עזבנו למחסום טורה, בכניסה העליונה למחסום עדיין ממתינים אנשים רבים להסעות למקומות העבודה.

06.55 מחסום טורה-שקד

החיילים טרם הגיעו, בצד של מרחב התםר עדיין לא ממתינים פלסטינים למעבר. המחסום פתוח לגמרי. אפשר להיכנס, לשוטט בו בלי הפרעה.

0705  לאה מטלפנת למת"ק ומתלוננת שהמחסום לא נפתח עדיין. עונים שמיד יבואו ואכן מהר מאוד מגיע קומנדקר מהמחנה הסמוך ומוריד חיילים, שב על עקבותיו ומביא חיילות מ"צ.

07.17 בינתיים הגיע בחור עם מכונית, נכנס לבדיקת המסמכים דרך השרוול וחזר למכוניתו כדי לעבור לגדה. הוא ממתין.

07.20 הפלסטינית הראשונה עוברת בדרכה מהגדה לעבודתה באזור התעשייה שקד. עליה לחכות לרכב ההסעה אך הוא עדיין תקוע בתור. קולות רמים של צעקות ותלונות מגיעים מהתור וגם החיילת צועקת וגוערת בהם.

07.30 המכונית הראשונה עדיין לא עברה. החיילת בוהה בי כשאני מנסה להפנות את תשומת ליבה לנהג המחכה. ב07.35 הוא עובר.

יש הרבה כעס והתמרמרות על האיטיות והזלזול באנשים. פלסטיני אחד אומר לי שהיו הרבה ימים בזמן האחרון שהחיילים פשוט רק הגיעו בשבע וחצי.

בשיחה עם תושבי הכפר הקטן דהר אל מלכ, הנמצא קרוב למחסום, מתברר שהם אינם מחוברים לחשמל למרות שקו חשמל עובר מעליהם. יש גנרטור שעובד שלוש שעות כל יום אך חוץ מזה הם חיים כמו בימי הביניים מבחינת החשמל. הם סיפרו שהמוכתר שלהם פנה הרבה פעמים לרשויות אך לא הסכימו לחבר אותם. יש גם עורך דין המעורב בעניין. אדמות הכפר רשומות על שמם אך כמובן שאסור להם לבנות עליהן אף מבנה חדש.

07.45 עזבנו כשעדיין הרבה אנשים כועסים חיכו לעבור.