ג’בארה-שער אפרים-ענבתא, יום ג’, 29.11.05, בוקרמשקיפות: מיה מ’, שלומית ס’, מיה ס’, אלינוער (מדווחת) ג’בארה 6:15-8:30 – הבוקר דווקא מתחיל ברוח טובה. החיילים במחסום הכניסה לכפר מתנהלים ביעילות ובנעימות, המ”צ הזכורה לטוב ש’ בודקת את העוברים, בעלי אישורים יוצאים לכיוון ישראל – בעלי תעודות פלסטיניות ובעלי תעודות כחולות.הכל משתנה כשאנו עולות אל שער 753 (שער החקלאים). גם היום הבלגן חוגג (ראו הדיווח של אורנה פונדק על יום ראשון ודיווחים נוספים מהשבוע האחרון), הפועלים נשלחים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, מארתאח לג’בארה ולהיפך – תופעה חוזרת שהקצינים השונים מכחישים אותה כשפונים אליהם. “הם משקרים, הם יודעים”. 6:50 – אנו עולות אל מחסום שער הילדים , ומוצאות שער סגור, חיילים צועקים ופלסטינים עצבנים מאוד. למה לא יצאו הפועלים כשהמעבר כבר היה אמור להסתיים? “כי הם מתפרעים”. לא נפתח עד שלא תסתדרו “בנים לחוד ובנות לחוד”. בעלי אישורים “אדומים” תקפים, שכתוב עליהם שמותר לנושא התעודה לעבור לישראל לצורך עבודה “למעט אילת” – לא עוברים. חלקם, כאמור, נשלח הנה משער אפרים. האנשים מתוסכלים, מתחילים לדחוף זה את זה וצועקים. אחד הפועלים קורע את התסריך שלו בזעם.טלפון לחטיבה: העניין יטופל. כעבור כמה דקות אכן מופיע חייל דובר ערבית שמטלטל את הרובה שלו, והפלסטינים נסוגים לאחור ומסתדרים “בנים לחוד ובנות לחוד”. הפועלים החקלאיים מתחילים לעבור. טלפונים למת”ק, תחילה לק’ (הקו משובש מאוד), שאומר שבעלי האישורים לישראל צריכים לעבור משער אפרים. טלפון נוסף לע’ קצין הקישור עם גופים וולונטריים: “אין מעבר לישראל בכלל”. לכי תדעי. בעלי האישורים לישראל (יש אדומים, יש סגולים ויש ירוקים לפי סוג העיסוק, יסביר לנו אחר-כך פועל בשער אפרים) עומדים ליד הגדר, ממש נתלים עליה. אני ניגשת ואומרת שככל הנראה הם לא יוכלו לעבור היום. הם לא מגיבים בכעס, אלא עוד אומרים לנו תודה. היה עצוב לראות איך הם פונים לאחור ומתרחקים לאט. לשלוש נשים וגבר זקן עם חמור שלא הספיקו לעבור עם הפועלים האחרים נאמר שהשער כבר סגור, וזהו. אנחנו מאבדות את הסבלנות ומתערבות. אולי מראה הטלפון בהיכון משכנע את המפקד (סמל נ’) לפתוח להן את השער. 10:00-10:15 – המחסום שומם למדי. שיחה עם חייל ידידותי שמתעניין מאוד ומבקש לדעת למה במחסום ווטש יש רק נשים. שער אפרים השעה אחרי שמונה, אחרוני הפועלים יוצאים. לדברי הפועלים המתקן נפתח היום ב-5:15. במקום עדיין חונים אוטובוסים של משפחות האסירים הבטחוניים. ענבתא השעה שמונה וחצי. תור שלא רואים את קצהו משתרך מכיוון טול כרם אל המחסום, שהיה למחסום קבע. החיילים שמאיישים אותו היום מתנהלים באופן סביר, ללא עיכובים. מחסום הברזל, הזורע, אכן נפתח והרכבים מטול כרם אכן עוברים, אלא שלא בחופשיות, כמובן.