סיכום

אנו בערבו של עוד חג ישראלי, חג השבועות; כך שוב נכפה סגר על השטחים הפלסטינים הכבושים: אף פלסטיני אינו יכול להגיע לעבוד בישראל עד צאת החג. כמה שהיינו רוצות להביא סגר לכיבוש, אנו חייבות לדווח, שוב, על היעדר רזולוציה, חוסר סגר ושאין סיום מספק לכיבוש. אין סוף באופק, לא סדר ולא שלום נראים בעתיד הקרוב. הטלאים והגדיים, שאנו רואות בדרכים, גדלים במהירות, העשבים והדגנים בשדות כבר נקצרו וביכורי פירות הקיץ, שזיפים ומשמשים, מזכירים לנו שהטבע מתנהל בדרכו, למרות הכיבוש. אולם, באותו הזמן הכיבוש מציב מחסומים ותחנות בדיקה, באופן אקראי; חייל יכול להביא לסגר מכל סיבה, אף הטריוויאלית ביותר (שבי שומרון, בית איבא) והשערים לשטחים הפלסטינים הכבושים יכולים להיפתח ולהיסגר באופן מקרי (ג'וברה). 

13:45 קלקיליה

10:50 – ג'יפים עומדים בשני צידי הדרך, לפני ה"מסוף" בקלקיליה, ליד המחנה הבדואי בדרום וליד מה שנראה כדרך עפר חדשה, בצדו הצפוני של הדרך.

במסוף עצמו, מוצב גבר, ללא מדים וללא קסדה, הנושא אפודה צהובה זוהרת שעליו ראשי תיבות בלתי מוכרות; הוא עוצר ובודק את המשאיות ואת שלוש המכוניות שלפנינו.

10:55 – במחסום הפלסטיני של קלקיליה זורמת התנועה בחופשיות, בשני הכיוונים,; עוצרים רכב שטח ישראלי, אולם הוא נבדק במהירות וממשיך בדרכו אל העיר.

בדרך לג'ית

עוד ג'יפים ורכבי האמר חונים, בהסתר, בדרך.

שבות עמי

ג'יפ חונה ליד הבית בהיאחזות. אין בו סימן חיים. מאידך, הוקמו שלושה אוהלים, בעלי מראה פסטוראלי, בסיבוב הכביש בצד קדומים; לידם מסתובבים שלושה נערים מתנחלים: מחכים להתקיף את ההיאחזות!? מי יודע? ברור שאין זה תרגיל צופי תמים…

13:30 ענבתא

שלט חדש, כתוב בעברית בלבד, מוצב לפני ביתן הבדיקה, במרכז הכביש. הוא מודיע שהשטח שמעבר למחסום הוא בשליטת הרשות הפלסטינית ונמצא תחת האחריות של המשטרה הפלסטינית.

אין תורים ואין בדיקות באף אחד משני הכיוונים; הרבה כלי רכב ישראלים (בעלי לוחיות רישוי צהובות) נוסעות לכיוון טול כרם. לאחר כמה דקות, עוצרים כמה מהם, לזמן קצר, אולי כתוצאה מנוכחותנו.

רכב האמר, המניף דגל ישראלי גדול מאד, חונה בדרך לג'וברה, על דרך עפר בצד הדרומי של הכביש.

13:55 ג'וברה

אין הרבה כלי רכב בתור, והחייל שמוצב במקום, מבלי שנתבקש, אומר שיפתח את השער המוביל לכפר והלאה לא-ראס. אולם כאשר אנו מחכות לשווא בשער, מתגלה לעינינו מראה מוזר. קודם מושכים את השער הצהוב הכבד, בדרך המובילה לתוך השטחים הפלסטינים הכבושים, לרוחב הכביש. דרכה של מכונית מתנחלים, שכבר עברה את עמדת המג"ב, נחסמת ע"י השער הצהוב הגדול. אולם זאת רק לדקה, כי השער מיד מוזז חזרה למצבו הפתוח הרגיל.

בצד השני של המחסום, עוברים החיילים מביתני הבדיקה שלהם אל המכוניות הישראליות, שמחכות, ליד בנין המסוף, להיכנס לישראל; הם מעודדים, או יותר נכון, פוקדים עליהן לזוז אחורה. "אחורה, אחורה" ולבסוף כאשר הדבר בוצע לשביעות רצונם, אנו רואות שהשערים הצהובים הגדולים נמשכים לרוחב הכביש, בחוסמם את כל התנועה מערבה. התנועה לכיוון מזרח זורמת בצורה חלקה, כולל סמי-טריילר גדול, הנשוא שלט, "מלך הכביש" (כמובן, הוא נוסע לכיוון "אדוני הארץ"). אולם כל התנועה נעצרת לחלוטין, בזמן שתור כלי הרכב מתארך ומתארך. בינתיים פוקעת סבלנותנו, ולאחר שניסינו לנפנף את ידינו מתוך המכונית, יוצאת אחת מאיתנו, כדי לוודא מתי ייפתח השער.

אומרים לה, בצורה החלטית, שנערך עתה "תרגיל": "מה את רוצה?" אנשים מתחילים להתלונן. יש מקום למעבר ברגל, אולם אין כלי רכב יכולים לעבור את השער הצהוב הענקי הסגור. נהג מונית יוצא מרכבו ואומר שהוא צריך להגיע לנמל התעופה. "יש דברים חשובים יותר מאשר להגיע לנמל התעופה", נאמר לו. גם גבר דתי, הנושא ציציות, יוצא מרכבו וגם הוא מחכה ומחכה.

14:20 – החיילים מסתובבים בשטח המסוף, ללא מעש, בנשק דרוך. אנו רואות רכב שטח של מתנחלים שמשרך דרכו מסביב לשטח המרכזי של המחסום ושמות לב שזרוע השער, שאחרי המוסף, מורדת אף היא וחוסמת את הדרך. אנו מוותרות, בכל זאת, על הנסיעה לא-ראס וממשיכות בעקבות רכב השטח ברכב שלנו, שאיננו רכב שטח, וכשאנו יוצאות ללא פגע מאזור המחסום, ניגש אלינו שוטר המג"ב, שבודק את כלי הרכב הנכנסים לשטחים הפלסטינים הכבושים; הוא שוב אומר לנו שיש תרגיל ומסכים שאין כל אפשרות להגיע לא-ראס בזמן הקרוב. הוא מאחל לנו נסיעה טובה הביתה!