11.30– מחסום צומת תפוח – זעתרה
תנועה ערה של מכוניות מכיוון דרום (רמאללה) ומכיוון צפון (שכם) – אף מכונית לא הגיעה למחסום במשך 7 דקות בהן התבוננו. כנראה שיש מחסום או חסימה באיזשהו מקום במעלה הדרך בואכה חווארה.

11.50 – מחסום מעלה אפרים – המחסום לא מאויש.

נסענו לאל עוג'ה, לראות את המעיין שעד לפני 10 שנים שפע מים וסיפק מים בתעלות לעיירה אל עוג'ה, ליישובי הסביבה ולים המלח (שלא יתייבש חלילה), בפרופורציות של 1/3 לכל מקום. סכרים חלודים, תעלות חסומות והמגלשה המפורסמת – עומדים חרבים, וזאת כי ישראל הקימה בסמוך שלושה מתקני שאיבה ענקיים ועוד אחד במעלה ההר והיא שואבת את כל המים לשימוש ההתנחלויות. ועוד ביקשו מאיתנו שנצביע עבור אותו אתר (ים המלח) עלוב ומוזנח, ההולך ומתייבש הודות לכשלים של ישראל, כדי שאונסקו תעניק לו תואר כבוד…

כך נראה מעיין אל עוג'ה ב-1998. 

עכשיו חורף, עוד לא גשום, אבל ירדו כבר לא מעט גשמים והמקום  יבש כסוליית נעלו של הכובש. השוו עם התמונות המצורפות. הערה – בתומנה של מערכת הסכרים רואים את תחנת השאיבה, הלבנה "מציצה" מתוך הסכר.

13.30 – חמרה  -אין מכוניות , המשכנו.

14.00 – מחסום תיאסיר
עוד אנו באמצע העלייה למחסום והנה שלושה חיילים באים לקראתנו לסלקנו. אחד מהם מודיע לנו שהוא מפקד המחסום, ואז הוא מענטז לקראתי ומנפח את החזה ומודיע "אני- גבר רצח!!! זוכרת אותי?" (ראה דוח בקעת הירדן, חמרה, מלפני חודש). השחצנות והגאווה שבהם הזכיר לי את האירוע האלים עליו הוא ניצח מעידים שהמשטרה לא עשתה מאומה בנידון.
הוא הורה בצעקות  לחייליו לסגור את המחסום. כעבור 5 דקות השתרך תור של 7 מכוניות ממזרח ו-6 ממערב. כדי לא לפגוע בפלסטינים נאלצנו לסגת. העיתונאי ניסה להסביר לחיילים שלפגוע בפלסטינים כדי להרחיק אותנו הוא מעשה בלתי חוקי ובלתי מוסרי, אך דבריו נפלו על אזניים ערלות. התקשרתי לקצין המת"ק זהרן. הוא לא ענה.
פלסטינים שדיברנו איתם אמרו שלאחרונה יש הרבה עיכובים במחסום זה.

(15.12.11 – יומיים אחרי משמרת זו, בשעות אחר הצהריים, החל מ-14.00 התקבלו אצלי 4 שיחות מפלסטינים שאמרו שהחיילים במחסום תיאסיר ספונים להם בבודקה, אינם בודקים ואינם מעבירים ויש תורים ארוכים של מכוניות ממתינות). לאחר טלפונים למת"ק ולזהרן  בשעה 16.00 החלו להעביר אנשים.)

מחסום גוכיה (13.40 ו-15.00)
השער פתוח, נכנסנו פנימה לכיוון טאמון. כ- 300 מ' מזרחה מהשער שורות שורות של אוהלים וחיילים מכוונים נשקם לעבר מטרות דמויות דם, הנמצאות בין החיילים לבין שביל הנסועה של הפלסטינים. חששנו שנחטוף איזה כדור תועה. האם בטיחותם של פלסטינים לא שווה שיכוונו את הירי לכיוון אחר? ליד אוהלי החיילים מכוניות פרטיות ומשפחות של החיילים בביקור אצל צאצאיהם . האם זו הסיבה לכך שהשער פתוח?

(15.12.11 –  יומיים אחרי משמרת זו התקבל טלפון שהשער לא נפתח ב-15.00 כנדרש וממתינים שם פלסטינים על נשותיהם וטפם. בשעה 16.10 נפתח השער לאחר טלפונים למת"ק)

16.00 – מעלה אפרים – מאויש על ידי 3 חיילים, 3 מכוניות ממתינות למעבר איטי מכיוון הגדה לבקעה.