11.20 – ליד הכניסה לאריאל  – מחסום פתע של שתי מכוניות משטרה, שלושהשוטרים ושני חיילים. אחד השוטרים מביט לתוך כל אחת מהמכוניות, שנאלצות להאט כדי לעבור במעבר הצר שנוצר בגלל שהניידת עומדת לרוחב הכביש. נעצרים ונשלחים לצד הדרך רק ישראלים בעלי חזות מזרחית ומכוניות בעלות לוחיות הרישוי פלסטיניות. הנוסעים יוצאים מהרכב והמכונית עוברת בדיקה יסודית. לאחר בדיקת הרכב והניירות – הוא ממשיך בדרכו.  מכונית של ישראלי (יהודי) מתבקשת לסור הצידה, הפנס הקדמי לא פועל. השוטר מעיר לנהג ושולח אותו לדרכו. לעומת זאת , פלסטיני מקבל דוח (קנס) והרצאה חינוכית כי בגלגל האחורי של הפולסוואגן שלו חסר אוויר. (יש עבירה כזו בכלל? ייתכן שהשוטר סימן בכלל  סעיף אחר, כי הפלסטיני לבטח לא יודע לקרוא מה כתוב בדוח). הנהג מחייך בהכנעה/במבוכה לאחר קבלת הדוח (וכי מה יעשה?), והחיילים מלגלגים: "תראו! מקבל דו"ח ומחייך!"
11.50 עזבנו.

12.20 – מחסום מעלה אפרים –  אין חיילים, רק מתנחל שהתנחל בתוך עמדת החיילים.

12.45 – מחסום חמרה – חייל רץ לקראתנו ועוד ממרחק מנסה פיזית ובתנועה מאיימת למנוע מאיתנו להגיע למחסום. חברו מושך אותו אחורה לפני שיעשה מעשה אלים.  אומרים לנו שאסור לנו להיכנס למתחם המחסום. אנחנו עומדות בשקט על כך שפה אנחנו נשארות. האנשים ממערב יורדים מכלי הרכב ועוברים רגלית. יוצאים וחגורותיהם בידיהם. החייל הבודק מורה בתנועת יד קטנה  "לפתוח את התיק" ובתנועת יד קטנה אחרת "יאללה, תתחפף".

2 ג'יפים וזינזנה נכנסים לכיוון שכם, באחד מהם נוהג אדם באזרחי, אך עם נשק – מעצרים?

13.50- מחסום תיאסיר –  מפקד המחסום בא לקראתנו ואוסר עלינו לצלם. אנו מראות לו את מכתב דובר צה"ל והוא נסוג. לא מנסה לסלק אותנו ממקומנו הקבוע. המעבר דליל אבל בשני הכיוונים מאוד מאוד אטי – בדיקה מדוקדקת , כולל פתיחת תא המטען. גם פה הנוסעים נאלצים לעבור את המחסום ברגל.

14.15 – החלפת משמרות. המפקד החדש, בתור התחלה, מנסה לסלק אותנו. אני רוצה להראות לו את מכתב דובר צה"ל אך הוא אומר שאלה הוראות המ"פ ו"בשבילי מה שאומר המ"פ הוא החוק!".

מיניבוס המגיע מכיוון הבקעה – חייל עולה עליו לבדוק את האנשים שנוסעים לשטחי A.

הולכי הרגל נדרשים לבוא "ואחד, ואחד" ומי שאינו עושה כך, כמו אשה זקנה או ילדים, נשלחים מייד לאחורבצעקות "ווקף! ווקף!! אירג'ע! אירגע! (עצור עצור, חזור חזור)
עזבנו ב-14.40

שער גוכיה – 15.05  – ג'יפ מגיע. פלסטינים לא. החיילים אפילו לא יורדים מהג'יפ.

15.20- 16.10-  אלימות מתנחלים ממשכיות
מאהל הבדואים של משפחת דראגמה בצומת תיאסיר: ערב קודם קיבלתי קריאה מבוהלת מתושבים שכ-30-50 מתנחלים צעירים (כנראה תלמידי המכינה הקדם צבאית במשכיות) ירדו למאהל שלהם ומנעו באלימות מעדרי הפרות השבות מהמרעה להגיע הביתה, או למעיין להרוות את צימאונן. הם היכו את אישתו של סתי דראגמה בפניה ואת בנו הקטן, והיו חמושים. לדברי הפלסטינים הם השתמשו באלות ובאבנים. הפלסטינים הזעיקו את המשטרה. הגיע שוטר תושב מחולה, שצידד במתנחלים וניסה אף הוא למנוע מהפרות להגיע הביתה. לבסוף הגיע ג'יפ צבאי שגרש את המתנחלים ובתקיפות עמד על זכותן של הפרות לשתות ממי המעיין (כל זה  – סיפורם של התושבים). הם ביקשו את הגנתנו וסיפרו שכבר ביום ראשון הגיעו מתנחלים ואיימו עליהם שיבואו בכל יום וימנעו מהבקר להגיע הביתה למאהל ולמעיין (המעיין נמצא בין האהלים) – עד שיעזבו הפלסטינים את המקום! הם פנו לעזרתו של רבש"ץ ההתנחלות ואכן במשך יומיים לא חזרו המתנחלים, אך ביום ד' שבו – במספרים גדולים יותר ובאלימות רבה יותר. היום הם לא באו, אולי ראו אותנו מלמעלה.

 שתי ילדות , אחת כבת 14 והשנייה כבת 9, הגיעו מבוהלות עם עדר הפרות שלהן וסיפרו שאחת הפרות נמלטה מהעדר ורועה ליד הכביש המוביל למשכיות. האם נהיה מוכנות לנסוע איתה להחזירה. הן לא יעזו להתקרב להתנחלות. לקחנו את הילדות למקום בו הייתה הפרה שנהנתה מאותו כר עשב טרי ובתול , וליוינו אותן במבטנו עד שהתרחקו ממקום הסכנה. האושר והרווחה שלהן, קפיצות הגיל כשהן הובילו את הפרה הסוררת חזרה לעדר, היו בלתי נסבלים כמעט.

16.30- מחסום חמרה אין תורים

17.00 – מעלה אפרים –  המחסום מאויש בצד המוביל מהגדה לבקעה – במטרה לתפוס כאלה שהרכב שלהם לא רשום בבקעה, יש להניח.