החומה סביב עזון עתמה מתקדמת בצעדי ענק. בחבלה שער המכוניות סגור כי המנעול מקולקל וחלק מהממונעים לא יכול היה לעבור. בג’יוס הצבא מסתובב ומעורר את חמת הילדים, הם זורקים אבנים ואז רימוני גז נורים גם לחצרות הבתים ופוגעים באנשים רבים.

6:10 עזון עתמה – הרבה אנשים כבר עברו מקובצים סביב המדורות המאולתרות במגרש מול המחסום. במחסום מחכים רק כ 25 אנשים, מעט מאוד לשעה זו. יעילות הפעלת המחסום כנראה גדולה, גם לפי החיילים שאמרו שלקח להם מספר ימים ללמוד את הנושא ועכשו הם מאורגנים היטב. 5 ילדים כבר מוכרים קפה. בתי הספר עדיין בחופש. השער הצפוני לתוך עזון עתמה מהגדה מאויש ורק תושבי עזון ובעלי רשיון עבודה מורשים לעבור בו לתוך עזון עתמה. מעבר שתזמננו לקח 8 דקות. ב 6:30 נותרו מעט אנשים בתור.

החומה סביב עזון עתמה גדלה בקצב מהיר וכמעט הגיע לכביש לאלקנה. ממש עושה פצע בנוף למרות שקישטו אותה בכל מיני צורות וצבעים.

6:55 חבלה – כ 15 מחכים בתור וכל הזמן באים נוספים, המעבר מאוד מהיר 20 אנשים עברו ב 7 דקות. במחסום מסתובב מ”צ אנה ואנה ומדי פעם עוצר אנשים שכבר עברו בדיקה ושוב בודק להם התעודות. אחד נשלח חזרה, אסור לו לעבור במחסום זה והשני נעלם לו התסריך ונשלח לעבר השער עד שמישהו הביא לו את התסריך שלו. גם אותנו ניסה להרחיק אבל הסברנו לו שכל עוד אנו מצידו ה”ישראלי” של השלט שאומר שטח צבאי הרי אנו מורשות לעמוד שם .

ההרגשה היא שהוא מתעמר בהם אבל הם לא מתלוננים ויוצאים מחייכים. מדהים איך אפשר לחייך אחרי כל זה.

7:30 קצב המעבר מואט בגלל דיונים ליד השער של חבלה הפנימי אך כל הולכי הרגל עברו לפני סגירת השערים. מאידך באותו זמן מתפתח דיון ליד השער ומסתבר לנו שבשער המכוניות המנעול מקולקל ואי אפשר לפתוח אותו. לאחר דיונים כל בעלי העגלות חזרו על עקבותיהם. כשהבננו מה קורה צלצלנו למת”ק שהבטיחו שהם מודעים לבעיה ותיכף יגיע צוות לפתיחת השער וכך היה ב 7:40 הגיע צוות וניסר את המנעול והמכוניות יכלו לעבור. מסתבר שבעלי המכוניות לא וותרו וצלצלו והתלוננו גם הם במת”ק (אמרו לנו שגם צלצלו לדליה ג. ושפעילותה מאחורי הקלעים פתרה את הבעיה). חבל על אנשי העגלות שלא חיכו ושבו על עקבותיהם והפסידו יום עבודה. ב 8 כל השערים נסגרו וכולם הלכו לדרכם. רק אחד אומלל נותר – פלסטיני שהשאיר מכוניתו ליד השער מצד חבלה ועבר ברגל ועכשו שמע שאפשר להעביר המכונית וחזר בריצה. אך מאוחר מדי, החיילים כבר לא היו מוכנים לאפשר לו להעביר אותה. האדם סיפר לנו שהוא אביו של הפלסטיני שלפני שנתים הציל שני ילדים ישראליים מטביעה בכנרת ולבסוף טבע בעצמו – כמה נורא. היה נשוי ואב לשני ילדים איתם בילה בכנרת כשזה קרה.

עיזבת טביב – מכונית צבאית בכניסה לכפר. החיילים צופים. עברנו בכפר והכל היה שקט.

עזון – גם כאן בכניסה מכונית צבאית עם חיילים הצופים על הכניסה

ג’יוס – נסענו כי אתמול צלצלו אלינו האקומנים מהכפר וקראו לעזרה – יש חיילים בכפר והם יורים רימוני גז. נפגשנו עימם ועם אנשים מהכפר ולפי סיפורם הצבא נכנס לכפר בשתים שלוש מכוניות מה שמעורר את הילדים לזרוק אבנים ואז החיילים יורים רימוני גז אליהם וביום חמישי שעבר גם ירו כדורי גומי. רימון אחד נורה לחצר בה ישבה משפחה עם אורחים וכולם נפגעו מהגז כולל תינוקות וגם הבנות מהצוות האקומני נפגעו וכך גם ביום שני לפנות ערב. מה הצבא מחפש בכפרים חוץ מאשר להטריד ולגרות הילדים – לא ברור, הרי זה שטח B ואין כאן התנחלויות שצריך להגן עליהן. למה לא לתת לאנשים לחיות בשקט? ותלונה נוספת של אנשי ג’יוס שאומרים שכבר מספר שבועות הצבא חסם בערמות אדמה את כביש המערכת וכך אנשי ג’יוס אומנם יכולים לצאת דרך השער לאזור התפר לכוון שדותיהם אך לא ניתן להעביר כלים חקלאיים ועליהם לנסוע לפלאמיה ואחר כך לחזור איכשהוא דרך השדות והמטעים אל אדמתם. הצבא לכאורע פועל בסדר, הוא פותח את השערים אבל אין לאן לעבור.

בדרך חזרה הגיפים בעזון ובעיזבת טביב כבר לא היו.