ג’מאעין  היא עיירה קטנה, ובה כמה מהמחצבות הטובות ביותר באזור. האבן נמכרת בכל רחבי פלסטין וישראל ואפילו מחוץ למדינה. בעיר יש גם אזור תעשייה. למרות שהם קרובים להתנחלויות אריאל ותפוח, לחקלאים של ג’מאעין אין בעיות יומיומיות עם מתנחלים. התנכלויות מתרחשות בעיקר בעונת המסיק באוקטובר - המתנחלים מנסים לפעמים להבריח את החקלאים מחלקותיהם. לג'מאעין יש מגדל מאגר-מים משלהם. את המים מקבלים ממקורות ומשלמים לרשות הפלסטינית.בעיר יש מרפאה אחת שנפתחת רק 2-3 ימים בשבוע. הבעיה הגדולה ביותר היא שבשכם יש בית חולים אחד בלבד באזור של כ-10,000 תושבים. בית החולים הזה קטן מדי, אין בו מספיק ציוד, ולא מספיק רופאים. 

זיתא / ג'מאעין הוא כפר בן כ-3000 תושבים בקרבת ג'אמאעין ואריאל. בשנות השמונים נלקחה אדמה מהכפר והועברה להתנחלויות. איכרים בכפר איבדו חלק מהכנסתם.ההתנחלויות נמצאות על הרכסים, רחוק יותר מזיתא, שנמצא בעמק. הכפר אינו סובל לעיתים קרובות מהטרדות.
מקורות המים עבור זיתא וג'מאעין שסיפקו מיים לכפרים במשך מאות שנים הוחרמו על ידי חברת "מקורות" והמים מוזרמים לאריאל.ללא אספקת מים סבירה הכפרים אינם יכולים לפתח חקלאות או כל תעשיה.
החשמל מגיע מחברת החשמל הישראלית דרך אריאל וג'אמאעין.
צה”ל מפקח על הכבישים הראשיים ועל הכניסות לכפרים.

בכפר חיים 4,500 איש ויש להם 5,000 דונם. הכניסה לכפר נחסמת ונפתחת בצורה שרירותית, מבלי להודיע לתושבים.
בכפר קיים מחסום עונתי שחוסם את הדרך לאדמות הכפר. המחסום נפתח פעם בשנה.
2,500-3,000 דונם נגזלו מהכפר כדי להקים את ההתנחלויות רבבה וקריית נטפים הנמצאות מערבה להם.
מרכז הכפר הוא שטח B וסביבו שטח C. האוכלוסייה גדלה אבל הכיבוש לא מאשר בניה חדשה בשטח C.

מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית. 
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים. 

לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים

העיירה חווארה  שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה.  בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.

מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.

ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.

חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת.  בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים. 
 

ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד.  כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.

(עדכון נובמבר 2023)

כיף אל חארס

כיפל חארת' או כיפל חארס (בערבית: كفل حارث או كفل حارس) הוא כפר פלסטיני בשומרון, הנמצא צפון-מערבית לאריאל, ו-18 קילומטרים מדרום לשכם. מספר התושבים: 3,206 (2007) . 42%  מהכפר נמצאים בשטח B ו 58% בשטח C.

ב-1978 הופקעו כמה מאות דונמים של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר לצורך הקמת ההתנחלות אריאל, ובסה"כ 5,184 דונם (מהישובים סלפית, איסככה מרדא וכפל חארס) כמו כן הופקעו עשרות ק"מ קרקעות לצורך סלילת כביש 5 וכביש 505 והאזור המגן עליהם (Buffer Zones )  וכן עבור תחנת כוח של חברת חשמל.
במהלך השנים סבל הכפר מהתנכלויות של מתנחלים לעיתים חמושים, ונגרמו גם פגיעות בנפש.
ב1968 החליטה הרבנות הצבאית, שקבר נבי ינון הנמצא בכפר הוא קבר יהושע בו נון. בכפר מבנה נוסף, שהפלסטינים מכנים נבי תול כפל, שהשלטונות הישראלים מזהים כקברו של כלב בן יפונה. המקאם נמצא בלב הכפר, ברחבת המסגד,  ובתקופה של הילולות ועליות לרגל של מתנחלים, מרכז הכפר מואר בזרקורים ומגיעים אלפי מאמינים יהודים, כשהם מוגנים ע"י מאות חיילים. בתקופה זאת מוטל עוצר לילי על הכפר ותושביו נאלצים להסתגר בבתיהם.

מידע נוסף: http://vprofile.arij.org/salfit/pdfs/vprofile/Kifl%20Haris_tp_en.pdf

כפר במחוז שכם, מערבית לחווארה, המונה כ-3000 נפש. 85% מאדמות הכפר בשטח B, 15% בשטח C. 114 דונם מאדמותיו הופקעו כדי להקים מצפונו את ההתנחלות הקיצונית יצהר ומאחזיה. בשל הקרבה והניסיונות האלימים של המתנחלים היושבים על פסגת ההר לפלוש לאדמות הכפר, סובלים תושבי עינאבוס באופן קבוע מהתנכלויות של מתנחלים יידויי אבנים, ניפוץ שמשות, כריתת מטעי זיתים, הצתות של כלי רכב ושדות שהתגברו בסוף העשור השני של המאה ה-21.

מעודכן למאי 2021

קירה הוא כפר פלסטיני, הממוקם במחוז סלפית, שבצפון הגדה המערבית, 19 ק"מ מדרום-מערב לשכם.

אוכלוסיית הכפר מנתה כ-1,387 תושבים בשנת 2016. 97.6% מקרקעות הכפר מוגדרות כשטח B, ואילו 2.4% הנותרים הם שטח C.

גדר ההפרדה שהוקמה סביב אריאל, חוצצת בין קירה לעיר המחוז סלפית, ומצריכה עיקוף המאריך את הדרך בכ-20 ק"מ.

למידע נוסף: http://vprofile.arij.org/salfit/pdfs/vprofile/Qira_vp_en.pdf

מעודכן לינור 2021;