החניה במחסום מיתר היתה מלאה, שיגרה של כיבוש שהתרגלנו אליה. 

בצומת מיתרים, ג׳יפ צבאי מאבטח את הצומת.

בעותניאל מוכרים וילה ענקית ומהממת והתושבים עסוקים בבחירות לראשות מועצת הר חברון. חיים לגמרי נורמליים.

נסענו לפגוש את רניה חאג׳-אללה בביתם מהכפר פוקיקיס שנמצא בין נגוהות לגבעת הבוסתן. ב-25.7 התחילו מתנחלים מנגוהות לעבוד על דרך בגבעות מאחורי ביתם. בדרך אליהם עוברים את נגוהות א׳ שהיא ״שכונה״ של נגוהות וחוות צאן נגוהות ועכשיו נראה תקום נגוהות חדשה. 

כשמקרבים לכפר של רניה ניתן לראות כבר מרחוק את העבודות שנעשות בשטח. הגבעה קרחה מאבנים ודחפור בונה בונה מעין גדר. כשמתקרבים ניתן לראות אוהלים שמתחת לאחד מהם חונה טנדר צבאי ומתחת לשני יושבים החיילים ששומרים על ה״חלוצים״. במרכז התמונה מבצבצים גגות של בתים של כפר פלסטיני שנמצא מעבר לרכס וכך תקום נגוהות X שתושביה ימררו את החיים לאנשי המקום.

נכנסנו לבית משפחתה של רניה והתקבלנו בחום על ידי אמה ואחותה. עם הילדים הפגישה היתה קשה. אחד הילדים, בגיל הגן פרץ בבכי קורע לב כשראה אותי וחשבתי לי אילו חוויות כבר חווה ילד כל כך צעיר שמראה של ישראלי גורם לו לבכי כזה. גם הילדים הגדולים יותר והתינוק שבבית הסתכלו עלי בחשדנות. מכיוון שהגענו עמוסים בכל הטוב שסמדר אוספת, כולל צעצועים, הצלחתי לבסוף לקבל כיף מהילד  לאחר ששיחקנו בכדור.

לקחנו את רניה לעבודה שלה בח’ורסה ובדרך חזרה על כביש 60, מול המעיין, ליד צומת דורא-אלפוואר שני ג׳יפים שמרו על הדרך.