דרום הר חברון, סוסיא
יום של סידורים טכניים
דרום הר חברון – סוסיא (תמונות משמאל: כיתה, ילדים חוזרים מביה"ס)
יצאנו ב 12:00 כדי לפגוש את מנהל ביה"ס בסוסיא הפלסטינית, מר מ', שאישור הכניסה שלו לישראל נשלל ממנו אחרי הרבה שנים שבהן יכול היה להיכנס לישראל באופן קבוע. לפי הגורמים הישראלים הוא צריך להביא בקשה מיוחדת ממעביד ואז, אולי, יוחזר לו האישור. מכיוון שהוא מנוע שב"כ, לקחנו את המכתב ממנו כדי להעביר אותו לסילביה. אז מ' שמח שבאנו והזמין אותנו לחדרו, כדי לספר את תולדות המקום ואנחנו שמענו שוב את הסיפור הקשה הזה.
בבית הספר בסוסיא לומדים 45 ילדים עד כיתה ו', ובהמשך הבנים נוסעים ליטא או לטוואני לבית ספר תיכון. הבנות, על פי רוב, נושרות בשלב זה מטעמים שונים: צניעות, כלכלה ו"הדרת נשים". בית הספר נקי ומסודר אך מאוד בסיסי. יש חשמל שמופק במתקנים סולריים וטורבינות רוח. המנהל מצביע בגאווה על מחשב ומדפסת חדישים שנתרמו על ידי ארגונים בינלאומיים. המשכורות והציוד במימון הרשות הפלסטינית, למרות שלישראל יש שליטה מלאה באזור, שהוא אזור C הידוע לשמצה.
צל של צו הריסה רובץ על הכפר כולו ועל בית הספר בפרט. שלטונות ישראל רוצים להעביר אותם ליטא, הצפופה ממילא. לאחרונה ניתנה בבית המשפט ארכה של 60 יום עד שיוחלט בעניינם. משנת 1948 הם הועברו 3 פעמים למרות הקושאנים שיש להם מימי התורכים. בהתחלה הוזזו מאזור ערד לסוסיא, אחר כך מסוסיא ההיסטורית, כל פעם בהבטחות ובתירוצים שונים של הצבא והשלטון, וכל פעם מצמצמים את שטחי אדמותיהם. כמובן שגם כאן יש מחסור במים אך אוסרים עליהם לחפור בורות מים, כמו בכל הגדה. עתירה לבג"ץ באופק.
מכיוון שנכתב הרבה על המקרה של סוסיא, לא ארחיב יותר. המשכנו לכפר שוואקה.
שוואקה – דרום הר חברון (תמונות מימין בית בשוואקה, נוף פסטורלי)
הכפר מותקף תדיר על ידי מתנחלים מהמאחז אשתמוע. הכפר שוכן על הגבעות מאחורי המאחז, כשעמק יפה מפריד ביניהם. עדרים רועים, כרמי זיתים, הכל כך פסטורלי ומטעה. באנו אל מ' (אחר!) לבקשתו, כדי שנראה איך הוא ומשפחתו חיים, ולהבין את הנזקים שנגרמים לו משכניו בשנים האחרונות. האירוע האחרון היה לפני חודש וחצי, אז כרתו להם עצי זית והרגו כמה כבשים.
בנוסף, רצינו לוודא שהוא חתם על עתירה שסילביה מגישה בשמו עבור אישור כניסה לישראל (עוד מנוע שב"כ, בין רבים). התנהגות המתנחלים לא מאפשרת לו להתפרנס כעובד אדמה ורועה צאן, והוא, שלא עבד מעולם בישראל, מנוע שב"כ. סתם כך, כמו
רבים אחרים.
פגשנו אותו עם אשתו ושלושת ילדיהם הקטנים, בבית שקשה מאד לחיות בו, בלשון המעטה.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Michal TsadikJul-25-2025פנים הבית השרוף
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-
