בעקבות טלפון שהגיע על פלישת מתנחלים לבית משפחת קפישא שליד ״בית רחל ולאה״ שליד מערת המכפלה החלטנו לנסוע לחברון. הימים הם ערב חג הקורבן. במחסום מיתר החנייה מלאה וגם לצד הכביש חונות מכוניות רבות. 

על כביש 60 כמעט ואין תנועה ורוב המכוניות הן פלסטיניות, כנראה עקב חג הקורבן שבפתח.  לא ראינו מחסומים או צבא בכל הדרך עד לחברון. שוק הכבשים בשעה שעברנו (10.45) היה כבר בסופו של יום.

להבדיל משנים קודמות, הרחובות בחברון ערב החג היו שוממים, כאילו פרצה מגפה בעיר.  גם המחסומים בעיר כמו מחסום בית המרקחת ומחסום 160 נראו נטושים. במעלה הדרך לתל רומיידה נער דחף אשה מבוגרת ישובה בכיסא גלגלים. הזכות לנסוע ברחוב זה היא ליהודים בלבד.

ניסינו לחפש מישהו ברחוב שהיה עד או יודע על הפלישה לבית משפחת קפישא. מצאנו לא רחוק משם, ברחוב הסמוך, במרחק של כחמש דקות הליכה משם, מישהו שסיפר לנו כי להגיע מהמקום שלו לאזור של בית רחל ולאה (5 דקות הליכה) יקח לו כשעה כי הוא צריך לעבור כל כך הרבה מחסומים ולכן לא הגיע ולא ראה, אך הוא מספר כי משפחת קפישא סובלת רבות מילדי המתנחלים.

בתל רומיידה ראינו את לוח הזיכרון שמשפחתו של דוד גולובנצ׳יץ שנהרג מאש כוחותינו הציבה על גדר ביתה של משפחה פלסטינית במקום בו נהרג.

בקרית ארבע תנופת בניה. שכונת נופי כרמים מקדמת את פנינו בברכה וביציאה מקרית ארבע דרך אזור התעשיה, השלט בתמונה למטה קידם את פנינו ״קנינו, חזרנו, עכשיו בונים״. כשיצאתי מהמכונית לצלם את השלט יצאו אלי השומרים לבדוק מה אני מצלמת. אמרתי להם שאני מצלמת רק את השלט. הם בכלל לא ידעו מה כתוב על השלט. הם שמו אותו כדי להצל על עמדת השמירה.

חזרנו דרך כביש 317. בחורשה, מול התנחלות סוסיא, עומדים חמישה קרוואנים חדשים. לדברי מ׳, לפני חודש היה רק קרוואן אחד ולפני חודשיים היה שם רק אוהל. 

העבודות על קו המים ממשיכות. לא מספיק שקו המים אינו מיועד גם לפלסטינים, אלא הדחפורים בעבודתם הרסו חלקה של חקלאות אורגנית עונתית של אחד הפלסטינים.

בחזרה למחסום מיתר. עדיין החנייה מלאה והריח הנורא שעולה מהשפכים של נחל חברון ממשיך ללוות אותך עוד זמן רב.