החניה במחסום מיתר עמוסה ברכבים משני צידי המחסום. 

מכיוון שהמכונית היתה עמוסה בצעצועים לילדים החלטנו לנסע למקטל אֻם-סאלם ולאבו סאפי, אך קודם נסענו גם על כביש 60 כדי לנסות להתחקות אחרי שלושים הקרוואנים שנראו בשבוע שעבר עושים את דרכם לדרום הר חברון.

המאחז מצפה אשתמוע ממשיך להתרחב ודודי שמש כבר נמצאים על הגגות. באתר הפייסבוק של הישוב הם מחפשים משפחות נוספות שרוצות להיות חלק מהגשמת חלום, חלוציות, קהילה איכותית אווירה צעירה ונוף משגע, רק 10 דק’ מכביש 6. לפי אתר הויקפדיה בישוב חיות כיום כ-15 משפחות. נמסר לנו כי הקרוואנים החדשים נמצאים באשתמוע.

חזרנו לכביש 317, למקטל אֻם-סאלם. הילדים הגדולים לא היו במקום כי התחילו הלימודים ברשות והם נמצאים כל השבוע בסמוע וחוזרים רק בסופי שבוע לאבא ואמא. נשארו במקום  אדם ויוסוף הקטנים שכבר לא מפחדים  ממני ושמחו מאד על הצעצועים שקבלו.

המשכנו משם לח’רבת אר-ראדים, מקום מושבו של אבו סאפי. מהדרך הבחנו מרחוק בשורת קרוואנים חדשים בחלק האחורי של מיתרים ומנופים ציוניים עובדים במרץ. האם אלה הקרוואנים שנראו בשבוע שעבר?

את אבו סאפי פגשנו חוזר מהמרעה, הולך כשהוא נעזר במקל הליכה. גם כאן הילדות חזרו לבית הספר ופגשנו רק את הבנות הקטנות שעדיין לא לומדות ואת ראניה שממשיכה להפתיע בציורים הנפלאים שלה. שמחתי מאד שזינב בת ה-18 חזרה ללימודים שעזבה לפני שנתיים כדי לעזור בפרנסת המשפחה. אבו סאפי אמר לי שלימודים יותר חשובים.

ושוב חוזר סיפור המים. אבו סאפי מבקש להתחבר למקורות, כמו כל קרוואן של מתנחל, למשל ישראל קפלן, שמרחיב עכשיו את ההתנכלויות שלו גם לבנותיו של אבו סאפי בדרכן לבית הספר. איפה ועדת החינוך של הכנסת שתחליט שגם כאן, כמו בטובא, הצבא ילווה את הבנות. 

בדרך חזרה נכנסנו למיתרים. שלט גדול מבשר על הקמת מרכז עסקים ושירות לרווחת תושבי דרום הר חברון. ואכן העבודות בעיצומן.

ואני תוהה אם זה נעשה לרווחת כל תושבי הר חברון.

נאמר לי שהעבודות נעשות על אדמה פלסטינית אך כדאי לבדוק זאת.