דרום הר חברון, יום חמישי 29/9/05, בוקרצופות: יעלה ל. ולאה ש..יציאה ב 6:45. חזרה ב 10:00.תקציר: ערבים ישראלים מעוכבים במחסום סנסנה, תלמידת בי”ס נפגעה קל בתאונת פגע וברח בסוף יום הלימודים על ידי מתנחלים, קשיים במחסום החדש בין רמדין לבין דהריה. יש תנועה כלשהי של משאיות פלסטיניות ומעט מכוניות ומוניות פלסטיניות על הכבישים. יש די הרבה ג’יפים צבאיים.מחסום סנסנה: ערבים ישראלים בדרכם לעבודה על הגדר מעוכבים על ידי חיילי המג”ב של המחסום. הם מחכים כ 15 דקות לאישור של המחשב של המשטרה שהאנשים “בסדר”. הגברים ברכב מעוצבנים על כך שהם מעוכבים ולכן מאחרים לעבודה. חיילי המג”ב (יואל – אחמ”ש) לא במיוחד אדיבים, אבל גם לא מתיחסים באופן גרוע ביותר. לאחר עשר דקות נוספות הגברים משוחררים. כל המכוניות עם ערבים נעצרים לבדיקת תעודות. על פי האחמ”ש, לעיתים קרובות הם נאלצים לחכות 20 דקות ויותר. הוא טוען שהבדיקה היא לבדוק חשד שיש עליהם חיפוש פלילי. (אז למה דווקא במחסום יציאה לשטחים?) בזמן שהותינו במחסום כל שאר המכוניות עם ערבים אזרחי ישראל שהיו בדרכם לתוך השטחים לא נעצרו לבדיקה של מחשב המשטרה, רק בדיקת תעודות. האיש שנדרש לחכות זמן רב קיבל מאיתנו את הטלפון של נציב תלונות הציבור של המג”ב, והתקשר להתלונן.בזמן שחיכינו במחסום סנסנה, הגיע ג’יפ צבאי ואחריו מיניבוס עם פועלים – גם הולכים לעבוד על הגדר. הביאו את הפועלים לבדוק למה אין להם אישורי שהייה בישראל. אבל אנחנו לא נכנסים לישראל! הם טענו – הרי הביאו אותנו לפה, לא היינו פה – היינו עמוק בתוך השטח שלנו, וגם לא היינו בדרך לפה! החייל ביקש מהמג”בניק שבמחסום שיבדוק את התעודות במחשב, אבל אחמ”ש המחסום אמר שזה לא תפקידו, שהחייל יתקשר אל החמ”ל שלו. אחרי בירור עם החמ”ל, תעודות הפלסטינים הוחזרו והם נשלחו לדרכם. בזמן שהיו על יד המחסום אחד החיילים אסר עלינו להתקרב או לדבר עם הפלסטינים, והתעלם מכל שאלה ששאלנו אותו. אבל המפקד שלו איפשר לנו לדבר עם הנוסעים במונית.מחסום רמדין- דהריה: יום בחירות, ואחד המועמדים לראשות מועצת דהריה מחכה מהצד הדרומי של המחסום לאישור מעבר של מונית עם אנשים מהצד הצפוני של המחסום – הם ישמשו אותו כנהגים להביא אנשים לקלפי של רמדין. המכוניות שלהם כבר ברמדין (לטענתם). אחרי שביקשו אישור בקשר לתת להם לעבור ונענו בשלילה, המועמד לראשות המועצה נסע להמציא את האישורים הנדרשים, נהג המונית (עם כתובת של רמדין בתעודה) השאיר אותם ונסע לרמדין. כיום רק לתושבים שכתוב להם “רמדין” בתעודת הזהות, ולמורים אשר שייכים או לאו”ם (יש ב”ס של האו”ם בכפר) או למשרד החינוך של הרשות מותר להכנס לכפר. שומרי המחסום הם חיילי גולני, ומתיחסים בכבוד אל הפלסטינים ואלינו. הקצין האחראי מספר שהוא מאפשר מעבר סחורות גב אל גב של מוצרים “הומניטריים” – דלק, אוכל למכולות, מים וכו’. יש קווי חשמל ברמדין – שאלנו את המועמד לראשות המועצה וסיפר שקיבלו מענק מנורבגיה, הכינו תוכניות, קיבלו אישור מהרשות הפלסטינית, בנו תשתיות, שילמו ככפר (אספו כסף מהתושבים) כ 150,000 ש”ח לחברת החשמל הישראלית, בשביל להתחבר, ואו טו טו יקבלו חשמל. מדהים איך הראשות הפלסטינית מצליחה לתת חשמל לכפר בדואי, ואצלנו אי אפשר… מחסום לדהריה מהכביש הראשי: סגור עם בלוקים.מחסום דורה – אל-פוואר: פתוח.צומת הכבשים – הכביש פתוח.כניסה לבני נעים – נראה פתוח, אבל אין מכוניות נכנסות ויוצאות – אולי החסימה גבוהה יותר בכביש.כביש #356 :מחסום זיף – פתוחהמחסומים לכיוון כביש שוקת-ערד – אין מכוניות עומדות. יש שלטים חדשים בכבישים שמראים שמות הישובים היהודיים, ו – גם שלט לבני נעים – היישוב הערבי היחידי שמצוין בשם בשלטים. מענין כמה זמן השלטים יחזיקו מעמד.בית הספר לבנות:נהגי המוניות סיפרו לנו שילדה בת בערך 6 נפגעה קל בתאונת פגע וברח ביום ראשון ב 12:30, על ידי מכונית של מתנחל. חיילים הגיעו במקרה מייד למקום, עזרו לילדה, ועמדו כשוטרי תנועה לאפשר לשאר הילדות שסיימו זה-עתה ללמוד לחצות בבטחה את הכביש. להצעת הנהגים נכנסנו לדבר עם מנהלת בית הספר.זו התאונה השניה – הראשונה הייתה בערך שנתיים קודם, והילדה שנפגעה אז נפגעה קשה יותר, אבל המתנחל שפגע בא עצר לעזור לפנות אותה. היום הילדה הזו גם כבר בסדר.לדיברי המנהלת הכביש מסוכן ומפחיד (אפילו לנו היה מאוד לא נוח לחצות את הכביש – הוא רחב, והמכוניות נוסעות בו במהירות רבה – בעיקר המתנחלים, אשר מעדיפים לא להתמהמה על הכביש…). היא אמרה שבעיקר הבעיה היא לילדות בין כיתה א’ לד’. כל הבנות מתחילות ללמוד יחד בשעה 8:00, והתנועה בחציית הכביש כבדה בין 7:30 ל 8:00 בבוקר. ילדות של כיתות א’ עד ד’ מסיימות לבדן בשעה 12:30, והשאר בשעה 13:30. לכן הבעיה היא עוד יותר קשה בשעה שהקטנות עוזבות את בית הספר. כבר מזמן היא ביקשה, וגם אנחנו בשמה (מחסום-ווטש) גשר או משהו שיאפשר מעבר בטוח לילדות. בבית הספר לומדות 350 תלמידות בין גיל 6 ל 18. מתוכן כ 300 חוצות כל יום את הכביש. האפשרויות לשמירת הבטחון של הילדות שחשבנו עליהם הם או גשר של הולכי רגל (אבל המנהלת מבינה שהמתנחלים לא אוהבים גשר מעל לכביש…), או מנהרה להולכי רגל, או משטרה ישראלית כחולה בשעות העומס של ילדות הקטנות ( 7:30 – 8:00 בבוקר, ו 12:30 – 12:45 בצהריים). אולי אפשר להשיג כסף לגשר כזה, עם מהנדס שיציע תוכנית, ואז יקשה עליהם לא להסכים?על יד בית הספר לבנות יש חסימה של כביש שחותך את הכביש הראשי. (מחסום שיוך-סעיר). היום בכדי לחצות את הכביש יש לטפס על החסימה הבנויה מעפר ואבנים. המנהלת ביקשה, אם אפשר, עכשיו שמגיע החורף, ויהיה המון בוץ, אולי לפתוח פתח בחסימה בגודל של אדם שעובר, בכדי שאפשר יהיה להגיע לבית הספר מבלי הצורך ללכת בתוך הבוץ ולטפס מעל לחסימה של בוץ.?