דרום הר חברון, יום שני 20/2/06 בוקר צופות – חגית ב’ ומיכל צ’ שמדווחות ביחד 0630- 1130 תקציר: בשעה שהזמן מחכה במחסום, רק המחשבות חופשיות להמשיך ולנדוד הלאה .בשעה שהזמן מחכה במחסום מתרחשות דרמות קטועות, עולים חלקי שיחות, צפים הרהורים ושברי התבוננות אירוניים ופיוטיים . (מתוך ספרו של עזמי בשארה – (“כיסופים בארץ המחסומים ” )משמרת קשה ביותר שכל כולה מהווה את תמצית הכיבוש הבלתי נסבל הזה – מה אנחנו עושים שם לעזאזל ? כביש 60 כל הדרך עד חברון – אין חידושים – הכל חסום ורק מעט ילדים שהולכים ברגל לבית הספר – היכן שהיה פעם מחסום שמעה – יש קראוונים חדשים בדהריה – מיכליות נפט מעבירות נפט בשיטת – “הגב אל גב” בדורה אל פאוור – חייל צועק מהפילבוקס לילדות שהולכות ברגל לבית הספר שיראו לו את התיקים הם נעמדות למטה וצועקות אליו חזרה ופותחות את התיקים. סתם , סתם , מה הוא כבר יכול לראות מלמעלה ולמה צעק דווקא לילדות? להראות שוב מי החזק ומי השולט ומי המשועמם. צומת הכבשים – אין צבא – ואנשים ממהרים לחברון חברון נכנסנו לחברון ללא בעיות מיוחדות דרך קריית ארבע והגענו הכי מהר שיכולנו למחסום תל רומיידה – השעה שבע ועשרים בבוקר הצד הפלסטיני .כבר אתמול קיבלנו דיווחים מפעילי השלום ששוב לא נותנים למורות בית ספר קורדובה להגיע לבית הספר ללא מעבר בבדיקה של המגנומטר. מנהלת בית ספר קורדובה – הגב’ פ’ היא תושבת שכונת תל רומיידה – בשבת נכנסו חיילים אל ביתה וצילמו את כל הבית – אישה בת שישים שסבה הציל את היהודים במאורעות 1929 שוב חווה את חוויות ההשפלה של הצבא שמגן שם על המתנחלים. – ונכנס כאורח מאוד לא קרוא אל ביתה – ומה אנחנו כבר יכולות להגיד ? פ’ זאת החליטה שהיא לא תיתן למורות לעבור שוב את הבדיקות של המגנומטר – ואם לא נותנים להן לעבור דרך השער שבצד המחסום הן לא עוברות – הילדים רצים דרך המחסום לבית הספר ללא בעיות – המורות נשארות מצידו הפלסטיני של המחסום. יחד איתן עומדים פעילי ה CPT הצד הישראלי – בשבע ועשרים בבוקר נמצאים שם שני החיילים במחסום שהם חיילי הצנחנים מגדוד 101 – הם קיבלו הוראות חדשות מהמג”ד שלהם שאין לתת לעבור לאף אחד ללא בדיקה של המגנמוטר -. כעבור חמש דקות מתייצבת שם כבר המשטרה הכחולה בליווי של חיילי משמר הגבול – השוטר מספר לנו שאין להם ברירה – מי שמחליט פה זה הצבא ואלה הן ההוראות עכשיו – הם לא מסכימים עם ההוראות האלה אבל אין מה לעשות והם הגיעו כדי לשמור על הסדר במקרה והעניין ן יתפתח להפגנה . החיילים הפשוטים מפעילים ראש קטן מאוד ונוקשה מאוד ומפוחד מאוד – מהמג”ד ואין הם מסוכלים בכלל או רוצים לראות איך להביא לפיתרון. מה אנחנו עשינו . עד השעה עשר וחצי אנחנו מנהלות מאמצי גישור כדי לפתור את הבעיה – באותו זמן אנחנו מדברות עם המג”ד א’ שמגיע מהמשרד שלו כדי לראות את המצב במו עיניו , עם עלי זמיר , מפקד משטרת חברון , עם ניר הסמח”ט. עם אלכס מפקד מת”ק חברון ששולח את י’ קצין שלו כדי שיראה מה העניינים ומה ניתן לעשות אנחנו מביאות לידיעת החיילים את המכתב שכתב דובר המנהל האזרחי שמאפשר הליכה של נשים בהריון דרך הפשפש בצד – אותו מסמך נמצא אצל פ’ המנהלת בתרגום לערבית – אין זהות בניסוח – בערבית כתוב שמותר למורים לעבור ללא בדיקה – ובמסמך בעברית כתוב – רק לנשים בהריון ולילדים. המשטרה והחיילים נמצאים שם בכוחות גדולים כל הזמן והפלסטינים אומרים לנו תישארו תישארו אם לא תהיו פה אנחנו לא יודעים מה יקרה . החיילים מספרים לנו שאתמול נזרק בקבוק תבערה ובלוקים על המחסום ולכן החיילים עולים על גג הבית הפלסטיני ושומרים מלמעלה על המחסום – אנשי תקשורת פלסטינים מגיעים לצלם ודי מהר מסתלקים משם. בינתיים מצטרף למעשי התיווך עורך דין פלסטיני שגר בשכונת תל רומיידה ומנסה לשכנע את פ’ שחלק מהמורות יהיו בהריון ויעברו בצד – שהזקנות מטעמי בריאות יעברו בצד וארבע מהן יעברו דרך המגנומטר – אחרי שלוש שעות הוא הצליח לשכנע את הפלסטיניות – אנחנו את החיילים והמורות עברו כשכל רגע בזמן הארוך הזה פ’ אומרת שתסגור את בית הספר ותביא את הילדים להפגנה – הצבא רוצה מאוד להימנע מהמצב הזה … ואולי קצת התגמש . מי שהבין את העניין בסופו של דבר היה סגן מפקד הפלוגה ע’ – שהפעיל את שיקול הדעת – אבל מחר יהיו חיילים חדשים ולכו תדעו מה יקרה – יופעל שיקול דעת – או שיעבדו על פי ההוראות הנוקשות והחדשות. שמושפעות כנראה מפחד הצבא ממהשתלטות החמאס. בשיחת טלפון עם א’ מפקד המת”ק כבר בדרך הביתה הוא אמר שהוא הגיע להבנות עם המח”ט שהם יעברו דרך המכולה – אבל לא דרך המגנומטר – נחזיק אצבעות שאכן כך יהיה כי אם לא יהיו שם כל יום המון בעיות שמוליכות לשום מקום. ואנחנו לא מבינות למה כל כך הרבה כוח צבאי על 12 מורות ולשם מה ? כשאנחנו חוזרות אל הטרנזיט שמחכה לנו במגרש החנייה של מערת המכפלה אנחנו מוצאות את א’ הנהג שלנו (החבר עם הכי הרבה ותק ב MW ) שסביבו כמה משפחות פלסטיניות שבאו לפגוש אותנו ולספר לנו את הצרות שלהם בענייני איחוד משפחות. – אנחנו נותנות להן את מספרי הטלפון של המוקד להגנת הפרט ומקוות שאולי משהו יסתדר