תרקומיא, דרום הר חברון וחברון, יום שלישי 12/12/06, בוקרצופות : שלומית ת’ – חגית ב’ (מדווחת ) אורחים : עלי ואלה סטודנטים ממכללת ספיר 0645- 1100אלה ועלי הצטרפו אלינו כי הם עושים עבודה השוואתית על תפיסות השלום של ילדים בגדה ובישראל – או במילים אחרות האם נשאר סיכוי שנחיה פה ביחסי שכנות קורקטיים לפחות . לכן המשמרת היום עסקה בביקור בבתי ספר אבל כמו כל משמרת – אי אפשר שלא לראות את גודל הזוועה בגזילת חופש התנועה – וכל פעם שאני לוקחת אנשים שרואים זאת בפעם הראשונה אני תוהה למה אני כבר הסתגלתי? כביש 60 מעבר מיתר – נשארו שלושה פועלים שעברו מהר .סמוע – חסומה מכל צדדיה – כל המוניות הפלסטיניות מבוססות בדכי העפר ונשים מטפסות על תלוליות העפרדורה אל – פאוור – החיילים ירדו מהפילבוקס , תפסו את עמדות המחסום ועוצרים כל מכונית שחוצה את כביש 60 – לא מורידים נוסעים מהמכוניות – אבל מציצים – התור מכיוון אל פאוור משתרך ארוכות לתוך הישוב. השעה שבע ועשרה בבוקר – המקום הומה מתנועה ילדים בדרכם לבית הספר – ומתנועת אנשים לעבר העיר הגדולה להחל במלאכת יומם , כך נדחים תורים למרפאות , כך מאחרים לעבודה , כך השיעור לא מתחיל בזמן והחיילים מתעקשים על בדיקה שגרתית – אני כבר מזמן לא ראיתי שם את הסתם “טרטור ” הזה -. הם עושים את עבודתם ללא שיקול דעת אבל גם ללא גסות וללא רובים שמכוונים בתשעים מעלות עכשיו כשאני כותבת את הדוח אני שומעת שעצרו הלילה 50 איש בדורה – אולי בגלל זה המחסום הבוקר . צומת הכבשים – הולכי רגל חוצים את הכביש מצד לצד- אין צבא שיוך – חברון – ג’יפ משטרתי כחול בצומת מחכה לתת דוחות – אבל גם בדרך הלוך וגם בדרך חזור אנחנו לא רואים פלסטינים לידו. כביש 63המחסום ההומניטארי – ליד המחסום הצבא מנהל מטווח – השער סגור גשר חלחול- חברון התנועה זורמת – אבל גם פה ירדו החיילים מהפילבוקס ומדי פעם עוצרים מכוניות שיוצאות מחברון לכיוון חלחול – אין מעוכבים – אולי זה התרגיל היומי כנגד השעמום.עידנא – תרקומיה – הפילבוקס מאויש – התנועה זורמת חופשי . לא המשכנו למחסום תרקומיה כי פגשנו שם את נהגי האוטובוסים שהביאו את משפחות שבאו לביקור כלואים ואמרו שהיום ששת האוטובוסים עברו ללא בעיות – ובתשע הם כבר היו אחרי הכל . שלושה אוטובוסים מבית לחם לכלא קציעות ושלושה אוטובוסים מחברון לכלא נפחא. כבישים 356- 317 אין תנועה של כמעט אף אחד – צומת זיף פתוח – וכל האזור נראה נטוש . חירבאת טוואני – ביקור בבית הספר של חצי שעה שיחות עם הילדים – מאלף לראות איך הילדים מגיבים לליווי הצבאי של כל בוקר – הצבא נראה מושיע והמתנחלים התגלמות הרוע – . גם אני במקומם הייתי מרגישה כך .סיפורי זוועה מחברון במחסום בית מרקחת כשאנחנו מגיעים בשעה 0745 התקהלות של משטרה כחולה, שלושה ג’יפים צבאיים, חיילים שנראים מפוחדים פלסטינים נרעשים , אמבולנס ישראלי , רכב של רכז הביטחון של קריית ארבע שהתפילין נשארו על מצחו.קבוצת פעילי שלום ומכונית של מתנחלת לבושה בחצאיות הרגילות שלה . ילד קטן כבן חמש או שש במרכז האירוע – עומד עם עיניים מבוהלות וכל החיילים עם הרובים סביבו – מסתבר שהייתה שם תאונת דרכים. המתנחלת שיודעת שזאת השעה שהילדים הולכים לבית הספר נוסעת שם במהירות גדולה ופוגעת בילד. האבא הגיע במהירות והמשטרה עיכבה אותו ללקיחת פרטים ואין מי שיחבק את הילד . האמבולנס מגיע לוקחים פרטים המ”פ מגיע והילד עומד שם . ורק כשאנחנו מגיעות ואני לוקחת אותו על הידיים אני מבינה בגוף שלי את גודל הפחד שלו – אין פגיעות גופניות – אבל יש בלבול גדול ופחד נוראי ומי יודע איזה נזק נפשי ולכמה זמן – הכל כאילו מתוקתק – ורק מצב רוחו של הילד אינו נחשב. לאחר זמן מה הוא עולה על האמבולנס הישראלי ונוסעים לכיכר גרוס – שםיש עוד מחסום ושם ממתינים לבוא האמבולנס הפלסטיני שייקח אותו לבית חולים “עליה” – שם כבר האבא איתו והוא מחובק ומוחזק כמו שצריך….. ולא צריכה להיות יותר התערבות – אבל מה כל הסיפור הזה , למה המחסומים? למה אמבולנס פלסטיני לא יכול לבוא ומיד . ולמה המתנחלת לא יכולה לראות בכל ילד ,ילד . ולא לנסוע שם במהירות כזאת כשילדים חוצים את הכביש – אני רק מתארת לעצמי מה הקורה אם זה היה הפוך…. אבל זה לא יכול לקרות שם הפוך כי הכביש הוא כביש אפרטהייד. מחסום תרפ”ט – במורד מתל רומיידה הולכת אישה שרגליה כואבות עליה עד מאוד והיא הולכת באיטיטת – אני מבחינה בה מרחוק ורצה אליה לעזור לה בירידה במעט הערבית שאני מבינה היא אומרת לי שהיא חולה והיא רוצה מונית שתבוא ותיקח אותה לבית חולים – אבל מה ? הדבר בלתי אפשרי – כי כבישי האפרטהיד והמחסומים עושים זאת כבלתי אפשרי . אני שואלת אותה בעזרת עלי דובר הערבית אם היא רוצה לחכות עד שנסדיר את העניין ואולי נצליח שמונית פלסטינית תבוא אליה – העניין יוכל לקחת אולי שעתיים עד שהוא יסתדר או שנעזור לה להגיע לאט לאט למחסום – היא אומרת שהיא לא יכולה לעבור דרכו כי ישם מדרגה וקשה לה לטפס – אנחנו מסדרות עם החיילים שירשו לה לעבור בשער הצדדי והם פותחים אותו – מלווים אותה עד אחרי המחסום – ומשם עוזר לה פלסטיני אחר להגיע למונית . ולמה שוב אמבולנס או מונית לא יכולים להגיע לשם ? בגלל 500 איש מטורפים ? ביקור בבית ספר קורדובה – עלי ואלה משוחחים עם המורות והילדים…. קשה להם להאמין שיש ישראליים מזן אחר – לא הזן המתנחלי…… אבל את מחסום ווטש הם כבר מכירים ואנחנו זוכות לכוסות תה חמות .סוף הדוח – סוף המשמרת אבל לא סוף לתחושת הבושה הגדולה שמלאה את ליבי היום י…