דרום הר חברון – חברון ותרקומיה , יום שלישי 13 פברואר 2007 צופות ומדווחות: חגית ב’ ענת ש’ 0630 1230 כביש 60 מעבר מיתר – השעה 0630 – כ 30 פועלים עוברים בבלי בעיות – חיל וחיילת של משמר הגבול בודקים – והרבה פועלים מחכים בצד הישראלי של המחסום לכלי הרכב שייקחו אותם לעבודה . הכביש ריק מכלי רכב ואין בכלל מוניות פלסטיניות – אנשים מצידי הדרך – מחכים להן. סמוע – לא מספיק שהחסימות – תלוליות העפר הוגבהו – הוסיפו בטונדת בטון . אין יוצא ואין בא . דהריה – ג’יפ צבאי ליד החסימה – מהצד השני מיניבוס שמחכה לנוסעים – החיילים ישובים בג’יפ . דורה – אל פאוור – הפילבוקס מאויש התנועה זורמת בפניה לבני נעים – ג’יפ צבאי החיילים יושבים בג’יפ צומת הכבשים – ג’יפ צבאי – החיילים יושבים בג’יפ . הר מנוח – הבולדוזרים בחנייה . בית ספר לבנות – החיילים מפרקים מחסום פתע שהיה שם בדרכנו חזרה בערך בשעה 12 – בבוקר לא היה צבא . חלחול מזרח – התנועה זורמת – הפילבוקס מאויש . כל החסימות וגם גדר ההגנה לכביש במקומם מונחים – מתי הצבא יפרק אותה ? בג”ץ כבר החליט על כך. אז מתי זה יעשה? כביש 35 המחסום ההומניטארי – צומת האוכפים – מחסום אל ג’ורה – בדרכנו הלוך משאית גדולה מעלה ומורידה בולדוזרים – התנועה שאיננה זורמת – זה כביש אפרטהייד מוחלט . גשר חלחול – חברון – הפילבוקס מאויש – התנועה זורמת . עידנא- תרקומיא – בדרכנו הלוך הפילבוקס מאויש והתנועה זורמת – בדרכנו חזור בערך בשתים עשרה – הצבא עושה תרגיל גדול (בערבית המילה היא תדריב) יש תור של מכוניות שממתין מכל צד – גם בכביש הפלסטיני שבין עידנא לתרקומיה – לשם מתנקזת התנועה לחברון מכל הצד המערבי שלה – וגם למכוניות הישראליות שנוסעות על כביש 35 – כביש האפרטהייד. הצבא מבטיח שתוך חצי שעה כל התור ישתחרר . תרקומיא מעבר הפועלים כשענת מגיעה בשש וחצי עדיין לא עברו כל הפועלים – זה סימן שהמחסום לא נפתח בזמן – בשעה חמש – כל עיכוב כזה משפיע על משך ההמתנה – הפלסטינים סיפרו לענת שחיכו לפחות חצי שעה . מעבר משפחות האסירים – האוטובוסים של המשפחות שנוסעות לשני בתי כלא שונים : השרון וקציעות , ממתינים מהשעה שש וחציי – נציג המת” ק שאחראי על הרשימות מגיע בשבע ורבע ואז מתחילות הבדיקות כל שיירה יוצאת לדרכה אחרי שכל נוסעי האוטובוסים לאותו בית כלא נבדקים המשפחות נבדקות דרך השרוול – ולא דרך המעבר של הפועלים. –ההחלטה לאיזה בית כלא ייצאו קודם תלויה במשטרת התנועה הארצית שמלווה את האוטובוסים הישראליים לבתי הכלא – הפעם יצאו ראשונים האוטובוסים לכלא השרון-. לא המתנו עד סוף הבדיקה אבל על פי ניסיון קודם עד תשע- תשע וחצי – ייצאו כל האוטובוסים. במהלך המעבר בקרוסלה הידועה נתקעה ילדה קטנה כבת 3 בצד אחד של המעבר ואילו אמה בצד האחר,על אף שהאמא עמדה והחזיקה את ידה של הילדה ,האחרונה בכתה ללא הרף, המפגש עם החיילים והגדרות הוא טראומטי לילדים הפלשתינאים.החיילת שישבה בצד השני, ששולטת על הקרוסלה דרך מצלמה לא מצאה לנכון לטפל בנושא,חצי סבוב של הקרוסלה היה פותר את העניין,אבל לב טוב לא היה שם, ורק אחרי כ-10 דקות ודרישה של ענת ,נתנו לאמא לעבור אל הילדה. משרד הרישוי – בתרקומיה יש תחנה להחלפת בעלות של מכוניות שנקנות בישראל על ידי הפלסטינים. במשך השבוע בימים שלישי וחמישי עובד פה משרד הרישוי – בתור מחכים 80 כלי רכב – הנהגים מחנים את המכוניות מוקדם בבוקר וחוזרים לחכות בכפרים עידנא ותרקומיה .כך שמה שרואים זה תור ארוך של מכוניות ללא נהגים. המשרד נפתח בשעה שמונה וחצי – עד עשר הפקיד מטפל בניירת – ואז מתחילה קבלת הקהל – ביום הוא מספיק לטפל ב30 – 35 מכוניות – הפקיד מטפל גם בניירת וגם בביקורת המכנית. למה רק פקיד אחד מטפל בהכל, בעיקר כשקבלת הקהל היא רק פעמיים בשבוע תחנת העברה – ” גב אל גב” – חמש משאיות פורקות ומטעינות מטען . מעבר סוחרים – בין השעות שבע וחצי לשמונה וחצי רבע לתשע המחסום הומה ממשאיות עם מספר זיהוי ישראלי ולכולם יש רשות מעבר זמן ההמתנה הוא לא ארוך – וכל פעם בתור כעשר מכוניות . במקום עומדת עוד עובדת של רשות המיסים הישראלית – תפקידה לבדוק מה יש על המשאיות והאם כל המיסים שולמו . מעבר רגלי של הסוחרים נעשה כמעט ללא המתנה – – לפעמים בודקים אותם דרך הגדר – הם מראים את התעודות ואז ניתן להם לעבור ולפעמים דרך החלון שבבודקה – יש בעיה לחיילים לפתוח אות החלון ולכן חלק מהבדיקות נעשות דרך הגדר .בכל מקרה המעבר מהיר וללא בעיות מיוחדות חוץ מהסיפור הבא ענת שומעת רעש בבדיקת המכוניות וניגשת לראות את המתרחש ילד פלשתינאי כבן 10 הורד מהמכונית והמכונית ממשיכה בדרכה לעבר ישראל. גיא הוא המפקד באירוע,ענת מנסה לברר מה עושה ילד קטן במחסום,ולטענת גיא הוא מגיע כל יום עם איזה אבא אחר…שלוקח אותו איתו לעבודה. וגיא חושב שזה לא בסדר על פי דבריו הוא מוריד את הילד כל פעם במחסום “ולא מעניין אותו מה עושה הילד” שהתעניינו מסתבר שהילד גר בבית עווא, ישוב הנמצא במרחק של כ5 ק”מ, אחרי שגיא מוריד אותו מהרכב ,הוא הולך הביתה ברגל, הילד שייך לחינוך המיוחד,ועל פי דברי הפועלים שהיו במחסום הוא עוזר לאבא שלו באיסוף חפצים”אלטע זאכן”.ילד קטן מסתובב לבד במחסום ענק עמוס במשאיות ופועלים ,יום אחרי יום ו”לא איכפת”החיילים ומפקדיהם לא מבינים שהקורה במחסום הוא על אחריותם בלבד הילד רשום בתעודה של האב,וזכותו של האב להעבירו איתו וזה לא מעניינו של אף אחד, חוץ מרשויות החינוך בכפר של הילד . זריקתו של ילד קטן במחסום הוא בהחלט מענייננו. באב הנוטש יש לטפל, אבל אנו משתפי פעולה עם התנהלות האב .בקשנו ממפקד תרקומיה שיצא לשוחח איתנו,סגנו יצא ,הקשיב,אמר ששמע על העניין ,לא היה מודע לחומרת הסיפור ,אמר שיבדוק ויטפל . נעקוב אחרי הנושא כמה שניתן חברון – מראה חברון הנטושה תמיד מעיק. מטריד ומרגיז . – ליד מחסום גבעת האבות – ענת מבחינה באיתמר בן גביר שמתעלל גם בכלב שלו…. מחסומי מערת המכפלה , מחסום בית מרקחת , מחסום תל רומיידה , מחסום תרפ”ט – אין בעיות ואין מעוכבים בשעה שאנחנו מגיעות. אנחנו מבחינות בנסיון השתלטות של המתנחלים בחברון – בקרית חב”ד שהם בונים – עמוק יותר בשכונת תל רומיידה – ולהזכירכם לכל המקומות האלה – אזרחים ישראליים – קרי מתנחלים יכולים להגיע עם מכוניות – ולפלסטינים אסור – שלא לדבר על אמבולנסים ומוניות. בית משפחת ש’ בשכונת אברהם אבינו הסיפור בקצרה – למשפחת ש’ יש בית בשכנות לשכונת אברהם אבינו – מצד אחד – הוא פונה ל”קסבה, של חברון ומהצד השני לשכונת אברהם אבינו – בגלל התנכלויות של השכנים היהודים – הם עזבו את הבית – בעקבות החלטת בג”ץ הם חזרו לבית ובנו סביבם חומה שתשמור עליהם – ועמדה של משמר הגבול ששומרת על הבית באופן קבוע . רצינו להיכנס אל הבית והצבא מנע זאת מבעדנו , למה ? כי אתמול היו שוב ” עניינים” בינם לבין המתנחלים , משפחת ש’ עושה בבית שיפוצים וזה הפריע למתנחלים – לכן – מנעו מאיתנו לראות כדי למנוע התלהמות נוספת מצד המתנחלים – פגשנו במקום קבוצה של ” גרעין אלון” שהודרכו על ידי יהודה שאול מ”שוברים שתיקה “, אנשים צעירים שרואים במו עיניהם את הזוועה הזאת. גבעת החרסינה תושבי גבעת החרסינה הפלסטינית חיים ליד בסיס משמר הגבול שבגבעה הצפונית של קריית ארבע – אין להם אפשרות להגיע עם כלי רכב הביתה – וכמובן שאין לשם תחבורה ציבורית פלסטינית – וכם אין אפשרות כניסה לאמבולנסים – הלב נחמץ לראות אישה צעירה פלסטינית עם תינוק בן עשרה ימים על זרועותיה – הולכת בצילה של הגדר – ואין אפשרות להעביר במילים את הנוראות של ההצקות של המשפחות היהודיות שחיות בקרית ארבע ומציקות להם , ואין אפשרות להעביר את הזוועה של מראה הגדר עם השביל הצר ושל ריח הביוב הנורא , של ” הצפרדע” של האשפה – בחוץ – ה” צפרדע” של הבסיס . כלומר – לא מספיק – כביש האפרטהייד והחסימות – אלא מוסיפים חטא על פשע – בנוראות של הלכלוך ושל הריח . ענת מצלצלת לדוברת של משמר הגבול ומתארת לה את המתרחש ,הביוב שכבר זורם יומיים על הדרך לבית התושבים, ובתוכו שטים ערימות אשפה שעפו מתוך הצפרדע השייכת לבסיס ומשום מה מצא מפקד הבסיס לנכון להעמידה מחוץ לבסיס. הדוברת מבינה ומבטיחה לטפל במהירות אנחנו מתחילות ללכת לעבר המכונית שלנו ומצלמות את מה שאנחנו רואות. אחד החיילים של משמר הגבול רואה אותנו מצלמות וקורא לנו – רוצה לעכב אותנו – לעזרתו מגיע מפקד המחנה ” “אשמורת יצחק ” למפקד אנחנו אומרות שאי אפשר לחיות כך – והוא טוען – שעניין הביוב בטיפול וייקח עד-48 שעות לפתרון הבעיה ועל ה” צפרדע” הוא לא מבין מה זה כל נורא…….. – הם לא מעכבים אותנו ולא ביקשו לראות את הצילומים לאחר השיחה הזאת . חשוב להיות שם בכל משמרת . סוף המשמרת .. ולא סוף לייאוש .