דרום הר חברון, יום שני 29.11.04, בוקרצופות : חגית ב’ (מדווחת עברית ) לאה י’ (מדווחת אנגלית. )יצאנו ב0700 חזרנו ב0930 . כביש 60 מחסום סנסנה – חיילי משמר הגבול פוגשים אותנו בחיוך גדול ונותנים לעבור ללא בעיות. כל הכניסות לסמוע חסומות –,תלוליות העפר בוציות וגבוהות. בכניסה לדהריה – ראינו האמר ובפעם הראשונה מאז שאנחנו מסתובבות שם ,מונית פלסטינית מגיעה עד לחסימה לדהריה על ידה האמר צבאי נטול עבודה – אין אנשים. רק ילדים קטנים בדרכם לבית הספר הולכים בצידי הדרך לבית הספר. כביש 60 מוכרז כדרך מהירה – סכנת נפשות ממש . (יותר מפעם אחת התלוננו על כך לאגף התנועה במחוז ש”י ודבר לא עזר. דורה -אל פאוור-הפילבוקס מאויש – ההאמר חונה ליד הפילבוקס מעבר חופשי של מוניות והולכי רגל בחציית כביש 60. פגשנו את המורה לאנגלית בדרכה לעבודה – נהגי המוניות מספרים על כך שמדי פעם המשטרה הכחולה עולה עד אליהם מכביש 60 ונותנת סתם דו”חות וקנסות (לא ראינו בעיניים שלנו) . הבוץ נוראי צומת הכבשים השעה שבע וחצי שישה מעוכבים והאמר צבאי באמצע הצומת – אנחנו מכריזות שאנחנו לא זזות מכאן עד שהם משוחררים. בין המעוכבים שני מורים בדרכם לבית הספר – השאר פועלי בניין .”אנחנו מעלים אותם לבירור לשב”כ,” תיכף נשחרר אותם, אתמול תפסנו אחד שהיה לו זימון למת”ק והוא לא הגיע , את מבינה למה זה חשוב ?” – דברי החיילים. חייכנים וטובי לב , עושים את עבודתם ולא מבינים כמה היא אבסורדית וחסרת תוחלת. ” אני באתי מסיביר לפני חמש שנים ארצה – שם עושים דברים יותר גרועים . אנחנו לא מרביצים להם. אנחנו צריכים להגן על היהודים כאן..” כל הזמן יש לחיילים צורך להסביר לנו למה ואיך הם עושים. אחרי עשרים רגע משחררים את כולם. תוך כדי ציפייה לבירור עם השב”כ מגיע נהג מונית מכיוון יאטה ומבקש מהחייל טובה – ” יש פה נוסעים, תן לי לעבור עם המונית שלי לצד של חברון לקחת אותם.” החיל מסתכל בי ומסכים, נהג המונית אומר לי “בגללכן הוא הסכים. תודה” ואני בליבי חושבת איזה אבסורד , ולמה החייל צריך לעשות לו טובה . מהי ההצדקה לכביש האפרטהייד הזה ? חושבת ולא אומרת . ובאמת כל המוניות מכיוון יאטה חוצות את המעבר הבוצי הנוראי ומגיעות לצד של חברון – אולי פה בכבישים האלה צריך לעשות את מעשי הראלי – בוץ יש פה בשפע. ליד הר מנוח – – מקום המת”ק ובסיס חטיבת יהודה שלושה בולדוזרים ולא שניים כרגל ואת תלוליות העפר מקשות כרגע גם אבנים כגדולות ממחצבות חברון. כך חסומה הדרך לבני נעים, ולכרמה , ולעוד יישובים. שיוך- שעיר הילדים כבר עברו לבית הספר – אין צבא הרמזור שמעיד על חציית אנשים אינו פועל. חלחול מזרח – שעיר , הפילבוקס מאוייש , אין צבא התנועה זורמת. המחסום ההומניטרי – השער נעול, הפילבוקס מאויש אין מכוניות חוץ ממכונית צבאית של מתקנים מחיל ההנדסה שבאו לתקן את דליפת הגג של הפילבוקס – החיילים כולם לבושים באפודי מגן. כביש 35- תלוליות העפר שמונעות כל עליה על הכביש מקושטות גם פה באבנים הגדולות של מחצבות חברון.העליה לגשר חלחול חסומה בשער האדום למעלה – כביש 35 הוא כביש אפרטהיד מוחלט – רואים קצת יותר מוניות מהפעם שעברה – אבל גם הן במספרים קטנים מחסום עידנא פתוח – הפילבוקס מאויש.. כביש 356 שוב תלוליות העפר המוגבהות עם האבנים הגדולות – להזכירך – כביש אפרטהייד – הפניה ליאטה בצומת זיף – השער הצהוב סגור. בצידי הדרך אנחנו רואים האמר ללא תעסוקה – אין עוברים ושבים חוץ מאימא אחת ושלושה ילדים הולכים לאיטם בצידי הדרך. כביש 317 אותו סיפור – תלוליות העפר , הכניסה לחירבאת טוואני – שחייה בבריכת בוץ וכנ”ל המעבר ליאטה – בצידי הדרך אנחנו רואים שתי מכוניות פלסטיניות שכנראה ניסו לעבור ושקעו בבוץ – אין נהגים לידם. הפניה לערד והר עמשא – מחסום ללא עוברים ושבים. ובכניסה למחנה יתיר – מחסום ולידו חונות שתי מכוניות פלסטיניות ללא נהגים. בקיצור – ללא בעיות מיוחדות – ורק הייאוש מרקיע שחקים.