דרום הר חברון, יום שלילשי 1.2.05, בוקרצופות: חגית ב, לאה ש (מדווחת). אורחים: תמר, זיוהתמקדנו הפעם בכביש 317, 07:00-10:30.חירבת טאוואני: 6 מורים מגיעים ברגל לבית הספר (ארבע כיתות יסוד בלבד) מרחק כ- 9 ק”מ, כי אין מעבר ברכב מיאטה, בצד המערבי של כביש 317. לקחנו שמות שלהם, ננסה לבקש בשבילם אישור להגיע ברכב. ממזרח לביה”ס, המחזה היומי ההזוי: כתריסר ילדים מופיעים על קו האופק בראש ההר ממול, מתקדמים ברגל, מלווים על ידי ג’יפ משטרה – ילדי אום טובה, שיכולים להגיע רק באופן זה לבית הספר ללא מכות ודחיפות של פורעים יהודיים המתגוררים בחורשה (משפחת תוֹר, ידועה לשמצה גם בקרב המתנחלים אבל אף אחד לא עושה כלום לסילוקם, ונוער הגבעות הנספח אליה). בחצר בית הספר אבנים גדולות שנחצבו כדי לרצף את הואדי למטה למעבר בטוח בחורף, יש אישור לכך בעל פה בלבד מהמת”ק ותושבי הכפר פוחדים להשלים העבודה ללא אישור בכתב. מזמינים אותנו לתה בחדר המורים, מורה מצלצל בפעמון יד ישן, מעמיד הילדים למסדר בוקר, קצת תרגילי מתיחה, דקלום בקול של הסורא הראשונה בקוראן ושל ההימנון הפלסטיני. בכפר מתגוררים השנה שלושה מתנדבים מאיטליה (המיעוט הגרמני מטירול), מארגון Operation Dove. צפונה, קצת לפני צומת אלעזר: אנו מאתרות את דרך העפר – כניסה לאדמות של חאלת א-דאר, האיזור בו מתבצעת הפקעת אדמות (ב”משולש” שבין יאטה וצומת הכבשים, על כביש 60 במערב, לבין פני חבר שמזרחית לכביש 317). חלק מבעלי האדמות (תעודות בעלות משנת 1926), תושבי מזרח ירושלים, שכרו עורך דין והצליחו לעצור בינתים את פעולת הדחפורים בשטח. בדקנו, אין דחפורים, אבל לידינו חלף בדהרה אחד מ”אדוני הארץ”, מתנחל ברכב שטח ענקי הנושא את הכתובת “קרית ארבע / חברון” – מה בדיוק הוא עושה בדרכי העפר הללו?צומת זיף: המחסום סגור בלילות אך אמור להיפתח כל בוקר ועדיין סגור, רכבים מחכים משני הצדדים. המשכנו לעקוב ולנדנד כדי שיפתחו סוף סוף, בינתים אנשים מאבדים יום עבודה יקר.צפונה משם: משאית גדולה מלווה בטרנזיט של האו”ם מחלקת שקים גדולים של מוצרי מזון יסודיים (קמח, חומוס, סוכר, בקבוקי שמן וכו’) המסומנים UNRWA. פלסטינים הנראים דלים במיוחד לפי לבושם, כנראה פליטים, נושאים את המזון על חמורים או על הגב. נציג אחד הארגונים החולף שם מסביר כי המדובר בחלוקה תקופתית כתמריץ במסגרת פרוייקט מיוחד לחידוש עיבוד קרקעות בור.בחזרה, בפניה מזרחה ליד הגדר הצפונית של כרמל לכיוון בסיס צבאי, המון כלי רכב – משמר הגבול, משטרה…. האיום הבטחוני מתגלם במיניבוס של מתנדבי הארגון “רבנים שומרי משפט”, בדרך לחידוש נטיעות פלסטיניות מלפני 4 שנים שנעקרו לאחרונה, ליד הכפר מַעִין. את המיניבוס מלווה ברכב נוסף עזרא מ”תעיוש”. אנו מצטרפות לבירור, החלטה: מותר למתנדבים להמשיך בדרכם לכביש הנ”ל, אבל אסור להם לנטוע, כי לנטיעות באזור דרוש אישור מיוחד. (יצויין כי האיזור מלא נטיעות חדשות של המתנחלים, בחביות גדולות, ייהוד אדמות באופן זה. יש לבדוק אם למתנחלים אכן יש אישור כזה!). שומרי משפט מחליטים לנסוע דרומה למקום אחר, הכוח הבטחוני הכבד מלווה אותם בשיירה צמודה. סדרי העדיפויות הבטחוניים של המדינה מעניינים מאד, ללא ספק: לקינוח, במחסום מדרום לסוסיא (לכיוון ערד), לחיילי משמר הגבול המתוסכלים, כולל חייל אחד בדואי מהצפון, יש הוראות לעכב ביציאה מערד צפונה רכבים של בדואים אזרחי ישראל, כדי לבדוק אם הרכב גנוב, או אם יש בו סחורה גנובה. לוקחים תעודות, מתקשרים, מעכבים. נהג משאית טען שעוכב שעתיים ושוחרר רק כשאנו היגענו. אני אישית התנחמתי בכך שהוא הפגין מספיק ביטחון כאזרח ישראל לצרוח על החיילים.