הריסות, הריסות ועוד הריסות.  
לאחר שבועיים של שקט מתוח חזר הצבא למסע הרס בג’יפתליק ובפורוש בית דג’ן

יצאנו ב 10:00 לעבר בקעת הירדן. יום מעונן עם גשמים לפרקים. אפשר להיות אופטימי שסוף סוף יורד גשם בבקעה, אלמלא הידיעה שיש הריסות בג’יפתליק.

התחנה הראשונה – אבו אל- עג’אג’ מול מחנה גדי. כשהגענו ישבו קבוצה של כ 7 גברים בצלו של עץ פיקוס ליד מבנה קיים, ששימש בעבר כתחנת שאיבה. כולם תושבי הכפר. כשראו אותנו  הזמינו אותנו שניכנס. מאחור, בין מטע תמרים ובית ישן ורעוע מלִבני בוץ, היו הההריסות הטריות של בית אבן, שנהרס כ-3 שעות לפני כן. בשעה 8 הגיע הבולדוזר של המינהל האזרחי. חצי שעה לקח לו להפוך את המבנה לגל אבנים. עבודה יעילה. איש טלוויזיה פלסטיני ראיין שם את בעל הבית ההרוס. הבנייה המסורתית באזור היא מלבני בוץ מעורבב בקש. עם הזמן יש התפוררות ודליפה של מים. לכן משפצים או בונים מחדש בלבנים. לגבי המינהל וממשלת ישראל הבנייה מחדש או השיפוץ  נחשב ים עבירה על החוק אם זה בית שגרים בו פלסטינים.
נכנסנו לשיחה עם אדם שהציג עצמו כראש הכפר. הוא בדואי מבאר שבע. גאה במוצאו. אביו הגיע לשם ב 1948. מאז הם יושבים באזור זה.  בעל הבית גם הוא מפליטי 48′ (מלחמת השחרור וקום המדינה), במקור משיח’ מוניס. השטח מוקף מטעי תמרים.

מעבר לכביש יש מחנה צבאי עזוב. דפנה מספרת שיואל מהרשק, איש תנועת העבודה, נחוש להקים מאחז של בני קיבוצים או טבעונים  בשטח המחנה ולידו. מאחז גדול שיהיה מאושר על הגורמים הרלוונטים. אנחנו משערות שיש קשר בין המיקום של ההריסות לבים התוכניות של מהרשק. גיא מתעאיוש, איתמר מלוחמים לשלום ודפנה ממחסוםווטש הגישו עתירה משפטית נגד הקמת המאחז באמצעות עו”ד איתי מק, ובשלב זה הצלחנו לעצור את הקמתו

בהיותנו שם שמענו שבאזור אחר בג’יפתליק המכונה שוני, הרסו באותו בוקר דיר. המשמעות, הצאן והטלאים יהיו הלילה ובימים והלילות הבאים ללא מחסה. למי שמחליט וכנראה שגם למבצעים, זה ממש לא נוגע.

תוך כדי נסיעה התברר שגם בפורוש בית-דג’ן הרסו בית. עלינו לביתו של זובעה במעלה הגבעה שמשקיפה על חמרה כדי שמ’ בנו יהיה מורה הדרך שלנו לאתר ההריסות הטרי. לפני כשלושה חודשים הוא הרס במו ידיו יחד עם חברים מתעאיוש את המגורון, לאחר שקיבל צו הריסה. בכך מנע הרס נוסף של הצבא, שפוגע  ללא התחשבות בכל מה שבדרך כולל עצים צינורות ומיכלי מים. מ’ הראה לנו את “ביתו” החדש (אל בית ג’דיד) – אוהל גדול מניילון שהסב לבית מגורים. עדיין לא הרכיב את הארון והמיטה. הבוקר, בשעה שעבד בשדה, ראה את הבולדוזרים של המינהל/הצבא מתקדמים והיה בטוח שהם באים להרוס את אוהלו. אישתו חדיג’ה היא ציירת, הוא הראה לנו  ציור שאשתו סיימה, המצוייר בצבעים כהים. הציור מבטא את האימה המלווה את החיים תחת איום ההריסות.

יחד עם מ’ נסענו לפורוש בית דג’ן לראות את הקרוואן שהצבא הרס הבוקר בשעה 10.  הקרוואן ששימש כמקום מגורים למשפחה עם ילדים נמצא בלב פרדסים וגידולי ירקות. אדמה חקלאית דשנה ומים למכביר יצרו נוף ירוק קסום הרחק מהכביש וממקום יישוב. למרות שאין התנחלויות באזור והם נמצאים במקום סמוי מן העין הגיע לשם הבולדוזר.  בעל המקום הוא ראש הכפר, שהינו גם מנהל הבית ספר המקומי,  ציין שזוהי אדמה פרטית.

ברוע לא מובן טרחו מבצעי ההרס גם לפגוע בצינורות מים ראשיים ולחרר מיכל מים גדול, ממש בתחתית, תוך כדי שהפכו אות המיכל ושפכו את המים היקרים.

בין ההריסות הבחנו בשלט של האיחוד האירופי המעיד שהמגורון הינו תרומה שלהם.

לפני שפנינו חזרה, עד עלינו לכיוון מכחול לדרוש בשלומם של ידידינו. גם הם חיים  תחת איומי הרס של בתיהם.

בשעה 16:15 עברנו ליד מחסום חווארה. 2 חיילים ופלסטיני עמדו בצד הדרך.  הפלסטיני סיפר שלפני יומיים השאיל לחבר את רכבו. החבר נעצר במחסום והמכונית נלקחה. בעל המכונית מנסה כעת להשיב את רכושו אך נראה שאפסה לכך תקווה.