14:30 מחסום טורה-שקד

אין הולכי רגל. שתי מכוניות עוברות מהגדה למרחב התפר. מכונית צבאית יוצאת מתחום המחסום. להפתעתנו, קצין מנופף לנו לשלום מחלון המכונית. רק קול המואזין שובר את השקט, הריקנות, השיעמום והלכלוך במקום. העננים יפהפיים היום, ניבטים מעבר לשער המחסום העטור תיל.

15:00 אנחנו חולפות על פני מחסום ברטעה ומתרשמות מכמות המכוניות במקום, פונות לכיוון התנחלות חרמש. השער על הכביש המוליך דרומה פתוח ומגדל השמירה אינו מאויש. מתוך סקרנות אנחנו נכנסות להתנחלות. יישוב שקט, חבל שלא נבנה במקום אחר. אנחנו חוזרות צפונה ונוסעות למחסום יעבד-דותן, גם הוא לא מאויש. הדרך חזרה למחסום ברטעה מלאה מראות חורף יפים: השדות והמדרונות מוריקים ומבהיקים אחרי הגשם

15:30 מחסום ברטעה-ריחן, הצד הפלסטיני

קבענו פגישה במחסום ברטעה עם מ”ב, תושב זבדה הסמוכה למחסום, שמפעיל עם רעייתו גן ילדים בכפרו. הבאנו שלושה שקים עם צעצועים שקיבלנו מא’, אישה עם צרכים מיוחדים שעובדת כעוזרת לגננת ומגלה הבנה לצרכים של אחרים יותר מהרבה אנשים חכמים ומשכילים ממנה.

מגרשי החנייה במחסום ברטעה מלאים, הסדרנים הפלסטינים מתקשים לסדרם. מכוניות רבות, גם שלנו, חונות בשולי הכביש. מכוניות אחדות בחניון משמשות כדוכני שוק – מוכרים פירות, עוגות ודברי מתיקה. שלושה ילדים קטנים מוכרים קפה מתוך תרמוס, מתרוצצים בין המכוניות. המון פועלים חוזרים מהעבודה, אך אין די עבודה לנהגים. אחד מתלונן שמאז שתושבי נפת ג’נין, בעלי אישורי עבודה בישראל, יכולים לעבור כאן בבוקר ולא רק לחזור אחרי הצהריים, רבים מהם מגיעים במכוניותיהם ולא נזקקים לנהגים. מה שטוב לאחד לא תמיד טוב לאחר.

16:00 אנחנו הולכות למכונית. ישראלית, כנראה מתנחלת, צועקת לעברנו מחלון מכוניתה ”שתשרפו, אמן!”

16:10 מחסום ברטעה-ריחן, צד מרחב התפר

אנחנו יורדות בשרוול הרשת אל פתח הטרמינל יחד עם אנשים רבים שחוזרים מעבודתם. אחדים מהם מתעכבים לקנות רוגלך ריחניים במזנון של המתנחל. אין כמעט עוברים לכיוון ההפוך, למרחב התפר. טאשנבי הבידוק בטרמינל, בטלים מעבודה. החוזרים לגדה עוברים בחוץ, בצד הטרמינל ולא בתוכו.

16:30 אנחנו עולות חזרה למכונית, מול זרם היורדים לכיוון הטרמינל. רבים מברכים אותנו לשלום בערבית ובעברית. בהחלט פיצוי על קללת המתנחלת.