יצאנו, ביום שלאחר רצח האשה מבית חגי, בצומת הכבשים.

כביש 60 מרביתו סגור עדין. גם הכניסות לחברון. כתר נושם הם קוראים למה שעשו לחברון ולישובי הסביבה. מעניין איך קוראים לכתר לא נושם.

בנוסף, אבו סאפי בקש נואשות בלילה שקדם שנבוא כי המתנחל ישראל קפלן מטריד מאד. ביום ראשון סמדר ומוחמד באו לבקרו והוא ביקש מתנדבים שיבואו ללוות את בני משפחתו, בעיקר את ראנין בת ה-15, שרועים את הצאן, או כשהבנות הקטנות הולכות לכביש הראשי בדרכן לביה”ס. כפי שכתבה סמדר,  הם פנו לבאסל אדרה שהיפנה לעבד אחיו של נאסר נוואג’עה, בתקווה שימצא דרך לעזור לו בהתמודדות עם המתנחלים.

החלטנו שחשוב לבקרו שוב.

 מה גם שלוואדי רד’ים ניתן היה להגיע ביום המתוח הזה. לשמחתנו, בהגיענו היו אצלו יחד עם עבד נוואג’עה, שני מתנדבים מה-EAPPI. הם אכן באו כדי לראות ולשמוע איך הם יכולים לעזור. בסיכום אמרו שיתייעצו ביניהם ויבנו תוכנית ליווי.

תוך כדי שהותנו אצל אבו סאפי ראינו פעמיים את הטרקטורון של המתנחל מגיע כמדי יום פשוט להטריד להפחיד, להצר צעדים ולהמאיס את החיים. כנראה שהרכב שלנו הרתיע אותו כי מיד הסתלק כל פעם.שוב הוא מספר איך עלו עם עדרם על שדות השעורה שלו והצאן אכל הכל. מצבו הכלכלי מאד הורע מאד בגלל האירועים האלה וגם בגלל שמצבו הבריאותי התדרדר והוא חולה לב קשה ובקושי מתפקד. צריך לעבור ניתוח לב ולא יודע איך יממן אותו. שוב ושוב הוא מספר שלא רק הוא נולד במקום והוא בן-76, גם אביו וסבו ויש לו ניירת מימי התורכים המעידה על בעלותו על האדמות האלה מדורי  דורות. ועד לשנתיים האחרונות יכול היה לחיות בשקט הרבה שנים.