זנותא, ואדי ראדים, מקתל אום-סאלם - נטושים
בעקבות שיחת טלפון וסרטון שמוחמד קיבל ערב קודם מנאסר, החלטנו לנסע לא-תוואני כדי לראות מה קורה שם ולשוחח עם נאסר.
המעברים במחסום מיתר היו פתוחים והעמדות לא היו מאויישות. החנייה בצד הפלסטיני היתה ריקה. גם העמדה שצופה על החנייה לא היתה מאויישת.
כביש 60 כמעט ריק ממכוניות ואף מכונית עם מספר פלסטיני לא נראית בו. עברנו על פני המקום בו עד לפני כמה שבועות היה הכפר זנותא, כפר שתושבי העדיפו לפנות אותו בעצמם כדי שיוכלו להציל משהו מרכושם.
צומת מיתרים, בפניה לכביש 317, מעוטר כולו בדגלי ישראל. בדרך רואים את מקתל -אם-סאלם, מקום שגרה בו עד לפני כמה שבועות משפחה של רועי צאן שנאלצו לעזוב את המקום עקב התנכלויות של מתנחלים. היום מתנוסס בו דגל ישראל והדרך המובילה אליו, שרק לפני שבועיים היתה דרך לא דרך, הוכשרה למעבר כלי רכב רגילים (הכוונה לא רק לרכבים 44X או לחמורים).
מצידו השני של כביש 317 הכניסה לח’רבת ראדים, מקום מגוריו והולדתו של אבו -סאפי. לא עוד. גם הוא נאלץ לעזוב בעקבות האיומים וההצקות של קפלן המתנחל, שפורח וזורח היום.
חורבות של מה שהיה עד לא מזמן ביתם של אנשים ודגלי ישראל מתנוססים עליהם בכביש 317 באזור עשתאל.
בהמשך הדרך קראוואנים חדשים ועל גבעה רחוקה עומדות שתי דמויות (על קו הרקיע), ניתן להניח שהן של מתנחלים מכיוון שהפלסטינים לא מורשים לצאת מהכפרים שלהם. אולי הם בודקים את השטח, בדרך להתנחלות חדשה? נעקוב.
הגענו לא-תוואני. בכניסה אין מחסום ואין חיילים אבל הכפר עצמו נראה כעיר רפאים. אין נפש חיה ברחובות והמקום נראה נטוש. אפילו בעלי חיים לא נראים ולא נשמעים בסמטאות הכפר, שלא לדבר על קולות ילדים.
הגענו בעקבות שיחת טלפון של באסל למוחמד וסרטון ששלח בו נראים מתנחלים לבושי מדים מתפרצים לבית הספר בכפר. רואים בסרטון שהם מגיעים עם רכב ללא לוחיות זיהוי.
באסל מספר כי בחודש האחרון, מאז החלה הלחימה בעזה, המתנחלים מגיעים בדרך כלל עם טרקטורון או ג׳יפ, לובשים בגדי צבא, אבל מהכרות רבת שנים איתם הוא מצליח לזהות אותם. בשבע בבוקר הגיע הבן של יעקב טליה מחוות טליה (ידועה גם בשם חוות לוסיפר) מלווה בצבא לבית הספר כדי לחפש דגלי פלסטין ומצלמות שהתושבים שמים כדי לתעד את המתנחלים. ראש מועצת א-תוואני, מוחמד א-רבעי צילם אותם והתקשר לצבא כדי להתלונן , אבל שם ענו לו שאין עכשיו חיילים בא-תוואני. כשהמתנחלים שמעו שהצבא בדרך הם ניסו לברוח אבל התושבים מנעו זאת מהם עד שהצבא הגיע וגרש את המתנחלים.
כנראה שיש עכשיו מדיניות חדשה וגם הצבא וגם המשטרה מגיעים מהר יותר כשהם נקראים, זאת לעומת המצב לפני כחודש, שאז מתנחלים ירו באחיין שלו שעדיין מאושפז והמשטרה לא הגיעה.
ארבעה או חמישה אנשים מארגוני מתנדבים נמצאים עכשיו בא-תוואני.
כל המרחב בין חוות מעון לא-תוואני סגור והתושבים לא יכולים להגיע למטעי הזיתים שלהם למסיק.
בתמונה נראים שני חיילים במרחב בין הכפר לחוות מעון שמונעים מאנשי א-תוואני להגיע אל חלקות האדמה שלהם. באסל אומר שהחיילים ״רואים רק בעין אחת – העין של המתנחלים”. הוא סיפר גם שהרבה אוטובוסים מגיעים עכשיו להתנחלויות.
ליטא הם יכולים להגיע רק ברגל. ביציאה מא-תוואני ראינו כי הכניסה ליטא סגורה בבטונדות ובתלוליות עפר. מכונית שנסתה לעקוף את תלולית העפר נתקעה.
בחזרה לכביש 60, דגלי ישראל כבשו את הגבעות.
א-תוואני / א-טוואני
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-תוואני (א-טוואני) תושבי המקום הגיעו אל א-תוואני במהלך המאה ה-20 מהכפר יטא, המשמש להם עד היום. הם התיישבו בחורבות נטושות, תוך ניצול האדמות הראויות לעיבוד, כרי המרעה לרעיית צאן ושפע המערות הטבעיות למגורים. התושבים שהשתקעו במערות היו ממשפחות שלא יכלו לרכוש קרקעות להקמת בתים בכפרי האם, וכן רועי צאן שלא עמדו לרשותם די שטחים למרעה. לאחר מכן, הצטרפו אליהם לבני חמולות שהסתכסכו עם עם משפחות אחרות ביישוב האם. חלק מהתושבים מתגוררים היום במבני בטון שנבנו מעל המערות. בתחום הכפר כמה בורות מים ובאר מים קדומה בשם עין א-תוואני. תושבי המקום נאלצים לקנות מים במיכלים ולהובילם דרך חסימות רבות ליישוב. בסיוע גורמים בינלאומיים הותקנה בכפר מערכת חשמל. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם בכפר בית ספר יסודי המשרת כמה כפרים קטנים בסביבה. ב-2004 החלו חברות מחסום ווטש לבקר ולדווח מכפר המערות ח'רבת טוואני, הסובל קשות מידי מתיישבי האחזויות סמוכות, ובייחוד מחוות מעון הקיצונית שלידם. מתנחלי חוות מעון מזהמים בורות מים, מרעילים את הצאן ועוקרים עצים. הטרדה בולטת במיוחד היא של הילדים מכפרי הסביבה בדרכם לבית הספר בתוואני, עד כדי כך שנדרש ליווי צבאי לילדים כדי לחצוץ בינהם לבין הפורעים (הדבר הוסדר בעקבות יוזמה של חברות הארגון). בשנה האחרונה חסרים הליווי הנוכחות החיונית של מתנדבי חו"ל, והדבר מנוצל לרעה. ליד טוואני יש כמה משפחות שחזרו למערות עקב ההריסות הבלתי פוסקות של המינהל האזרחי (יש איסור בנייה טוטאלי בכל שטח C). הורסים לא רק מבני מגורים ומבנים חקלאיים, אלא גם צינורות מים, מכונות, ואפילו סותמים בורות מים. תושבי טוואני הקימו ארגון של מחאה נגד הריסות ללא אלימות, אך בשנה האחרונה התנכלויות היד הקשה של הצבא ואלימות המתנחלים החריפו והיקצינו. תקרית הגנרטור בארכיז, שבעטיה בחור צעיר נותר משותק היא דוגמה אחת מני רבות - כל הגנה לגיטימית על זכויות הקניין גוררת אלימות ואף יריות מצד הצבא והמינהל האזרחי.Daphna JungMar-16-2025סימיא: פרחאן ואשתו בביתם
-
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Daphna JungMar-16-2025סימיא: פרחאן ואשתו בביתם
-
זנותא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ח'רבת זנותא היה עד להריסתו בשלהי 2023 יישוב פלסטיני כפרי קטן, במרחב סביב העיירה דאהרייה בדרום הר חברון, כעשר דקות נסיעה ממחסום מיתר. באזור קיימים שרידים מתועדים של יישוב ביזנטי גדול; מאז התקופה העותומאנית (1516-1917), זנותא מתועדת כיישוב של רועים ופלאחים המתגוררים בשרידי המבנים הקדומים ומערות המגורים שלידם.
שתי חוות בודדים של מתנחלים הוקמו בסמיכות לזנותא: ממזרח חוות מיתרים (של המתנחל ינון לוי) ומצפון חוות יהודה (של המתנחל אלישיב נחום). מכאן יצאו אין ספור תקיפות, התנכלויות וניסיונות גירוש של תושבי זנותא.
עד הגירוש התגוררו בכפר ארבע משפחות - א-סאמאמה, אל-תל, אל-בטאט ואל-קייסיה. החקלאות היוותה את הפעילות הכלכלית העיקרית, המעסיקה את מרבית תושבי הכפר. שטח הכפר הכולל הוא כ-12,000 דונם, מתוכם כ-3,000 מעובדים, לרוב בגידולי שדה.
לכפר זה לא הוכנה מעולם תוכנית מתאר שתיתן תוקף לקבלת היתרי בנייה. המינהל האזרחי טען שהכפר קטן מדי ושהמרחק בינו לעיירה הסמוכה, דאהרייה, גדול מדי. מנימוק זה לחצו הרשויות הישראליות על תושבי הכפר לעזוב. המתנחלים עשו בשבילם את העבודה. על הקשר עם היישוב ונוראות הריסתו קראו בדוח של מחסוםwatch כאן
-
מחסום / מעבר מיתר (סנסנה)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
המחסום ממוקם על הקו הירוק ומשמש כמעבר גבול בין ישראל לגדה המערבית ומנוהל על ידי מנהלת המעברים במשרד הביטחון. מכיל מתחם סחורות (אגרגטים), מחסום רכב (מיועד לנושאי תעודת זהות כחולה, לאזרחים זרים או דיפלומטים וארגונים בינלאומיים). מעבר פלסטינים אסור, למעט בעלי היתרי כניסה לישראל, המורשים לעבור ברגל בלבד. יש בו מת"ק, יחידת מכס, פיקוח חי וצומח, משטרת עיירות.
- בשנה האחרונה לא רחוק מהמעבר יש פרצה בגדר גדולה וידועה לכול. לא נראה שיש אינטרס לחסום. נוצרת כלכלת דוכנים וחנייה.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Daphna JungMar-16-2025סימיא: פרחאן ואשתו בביתם
-