זעתרה, חווארה, בית פוריק 21.1.06, בוקר משקיפות: מיכל פ’, אילת, נדים.  משטרת ישראל אמונה על ביטחון הפלסטינים. בית פוריק נפתח בבקרים בשעה שמונה ונסגר בערבים בחמש וחצי. משמר הגבול התנחלו בכניסה למחסום חווארה מדרום וגרמו פקקים והצטברויות מאות רכבים.0940 זעתרה ממערב – הרבה מאד רכבים מכל הסוגים. שני מסלולי בדיקה מקבילים. כולם נבדקים. כולם עוברים.ניידת משטרה בודקת את כל הת”ז של נוסעי האוטובוסים אחרי הבידוק של החיילים. לשאלתנו עונים שהם “אחראים” לשלום “כווווווווווווווווולם” ומחפשים “עבריינים פליליים” ו”עברייני תנועה ובטיחות”. מסיבה זאת האוטובוסים מתעכבים כחצי שעה במחסום. אשה שירדה מן האוטובוס כי רצתה ללכת ברגל לכביש היוצא לסלפית מן הצומת קיבלה התראה שאסור לעבור את המחסום ברגל רק בתוך רכב.מצפון – כנ”ל עם שלושה מסלולי בדיקה. הניידת מגיעה גם לכאן ואותו תהליך מתבצע. משטרת ישראל מאד אחראית ודואגת לשלום האזרחים, אפילו שאינם אזרחים.בממוצע לכיוון דרום קצב של מכונית לדקה לכיוון דרום.1020 לפני צומת יצהר מכיוון דרום מחסום נייד ללא תורים או מעוכבים.1028 חווארה. כשישים ממתינים בשני תורים מול שתי קרוסלות. תור אחד גברים צעירים. תור שני – כל השאר. אחרי שורת הקרוסלות הראשונה, אל מול 4 קני רובים מתאחדים לתור אחד העובר את הקרוסלה היחידה הפועלת לפני בידוק התעודות.אין מעוכבים. אין רכבים בהמתנה להיכנס . רכבים לצאת – לא הצלחנו לראות כמה לדבריו של רפאל חמישה עשר.הרבה מאד אנשים עוברים כל הזמן בשני הכיוונים.ראינו שני אמבולנסים נפגשים אל מול חווארה דרום. הלכנו לראות ומסתבר שהחולה מחברון מובל לאשפוז בשכם ועל מנת לחסוך זמן נסיעה ועיקופים ומעקפים ומחסומים החולה מועבר “גב אל גב” אל אמבולנס נבלוסי.1100 התור הרגלי פחת מעט ואילו בתור הרכבים להיכנס עכשיו כשבעה רכבים.מקבצת נדבות על המדרכה בין הדרומי והצפוני הביאה את הילד הקטן (3 או 4) לעבודה.נדים מדווח על תורים ארוכים במחסום נייד ליד יצהר ואנחנו בדרכנו לשם. בחווארה דרום מתנחלים שני ג’יפים של משמר הגבול ואנו הולכות לראות מה קורה: חיילי באו “לשמור על ציר נקי” . יעני, כמו השוטרים הכחולים בזעתרה באים לשמור ולאבטח את הפלסטינים ההולכים במחסום שיילכו דרך הבסטות ולא על הכביש. (מה זה שלושה פלאפלים של שוטרים?) מתפתחת שיחה עם השוטרים עד שמגיע בג’יפ שלישי שלושת הפלאפלים ומחלק פקודות. בצומת יצהר “הציר נקי” (אין תורים) וחוזרות לכיוון בית פוריק. המג”בניקים עדיין “מנקים את הציר” בחווארה דרום. בהמשך, בעוד כשעה, ניווכח ב”ניקיון” בהתגלמותו.1140 בית פוריק אין רכבים בהמתנה. מפקד המחסום: כן תעברי לא תעברי… הרוטינה הסטנדרטית…רגלים מעט משני הכיוונים.הולכות למוניות. הנהגים אומרים שבימים האחרונים פותחים את המחסום רק בשמונה בבוקר אנשים הממהרים ועוברים את המחסום לפני שנפתח מוזהרים ביריות באוויר. בערב המחסום נסגר בחמש וחצי לשני הכיוונים. לפעמים נותנים לצאת מנבלוס עד שש. ביום חמישי האחרון, מייד אחרי הפיגוע בתל אביב המחסום לא ממש נסגר אבל המעבר היה איטי ביותר והצטברו מאות אנשים שרצו לצאת וכמה צעירים עקפו את המחסום ברגל וכשהגיעו לשדה שליד מגרש החנייה של המוניות הגיע האמר. ששה נעצרו, נלקחו למחסום ושם הוכו ועוכבו במשך כמה שעות. שוחררו בשמונה בערב. יש לי הטלפון של הנהג שדיווח לי והוא ינסה לאתר את אחד המוכים שהוא מכיר אותו. הגר ורחלי מדווחות והן כרגע בדרך לבית פוריק.1218 עוורתא המחסום סגור.1220 חווארה חברותינו תמי גולדשמיט ואיה קניוק נמצאות כאן.80 ממתינים להיכנס. אין מעוכבים והמעבר מהיר יחסית. אדם שיצא כרגע מדווח שהיום המתין “רק” רבע שעה וזה ב”זכותנו” כי בימים הקודמים ההמתנה ארכה עד שלוש שעות.. כל הכחשותיי לא הועילו… אבל בכ”ז זה היה “ציון” מעניין יחסית לציונים הרגילים של “מה אנחנו בכלל עושות פה אם אנחנו לא עוזרות בכלום”…הגיגים: למרות נוכחותנו הדי קבועה במחסום הרבה פעמים אני פוגשת פלסטינים שמאד מופתעים להיווכח שאנחנו יהודיות מישראל. והם די נבוכים ומסוייגים. וממש לא יודעים “איך לאכול את זה…” האמת שגם אני: מי אנחנו? מסתובבות שם חופשי, ללא נשק ומדים, ללא כיפות ושביסים, מדברות עברית עם החיילים ולוטשות אליהם מבטים: בתורים, בהרמת החולצות ופרימת החגורות, בהיטלטלות הרגלית עם ערימות של צרורות ותינוקות… זה כל כך לא מוגדר… לא ברור…1230 הכביש הראשי הכניסה הדרומית לפני מגרשי החנייה גדוש וחסום במאות רכבים מכל הסוגים והמינים ולכל הכיוונים.מפאת קדושת השבת, אין היום רכבי מתנחבלים על הכביש וניתן להתעלל בפלסטינים בלי לפגוע חו”ו ביהודים, העלולים להיתקע בפקקים ביום חול. הגורם: מי אם לא ידידנו המג”בניקים “מנקי הצירים”… מתקשרת לנבואני – אין מענה. לגיל – אין מענה. לנעמי לאלו – לא משיגה אותה. לאיה קניוק הנמצאת במחסום הצפוני – כנ”ל.היות ובטיפשותי לא נשארנו במקום כי אם המשכנו לנסוע הביתה – עד שהשגתי את נעמי – אמרה שאין מה לעשות. מודה ועוזב ירוחם. (מה זה אומר בכלל?)