10.30 – מחסום זעתרה/צומת תפוח אין חיילים במחסום (אלא בעמדות התצפית בלבד) אך ניידת משטרה שיוצרת מחסום משלה, עצרה ג'יפ פלסטיני. למותר לציין שאין בודקים את אדוני הארץ (המתנחלים), שהרי הבדיקה הקפדנית גם היא סוג של התעמרות.

10.45 – מחסום מעלה אפרים לא מאויש אך מתוך מגדל התצפית נשמעים קולות החיילים. בדרכנו חזרה בשעה 16.45 היו במחסום 8 חיילים וקצינים וכן ניידת משטרה. עצרנו, אך מכיוון שתנועה זרמה בחופשיות ולא הפרעה או בדיקה, המשכנו בדרכנו.

11.15- מחסום בקעות (חמרה) תנועה דלילה. חיילים בודקיחם תעודות של נהגים באקראי, בשני הכיוונים. אנו פוגשות במחסום את מ' המתגורר מעליו. בליל שישי פרצה רוח חזקה מאוד (לדבריו של 120 קמ"ש) למשך 10 דקות והעיפה את גג ביתו וכן את דיר הכבשים שלידו. בשבת התחיל גשם זלעפות ומ' ואשתו ושני ילדיו (בני שנתיים ושנה) הצטופפו אצל אביו, זובעה, אלא שגם שם נפגע הגג קשות ומים נכנסו לתוך הבית. 10 כבשים מתו באסון. ואם לא די בכך – הגיעו אתמול מהמינהל האזרחי וצילמו את ההריסות, כדי שיהיה תיעוד לכך שאין בית ואין דיר כאשר המינהל יתלונן על בנייתם בשנית, או נכון יותר – יבוא להרוס. "כולם נגדנו," אומר מ. "אללה בשמים והכיבוש על האדמה".

הנופים מדהימים ביופיים אחרי הגשם. חומות העפר שהערים הצבא כדי לחסום את תנועת הפלסטינים אל מרכז הגדה, נשטפו בחלקן ואיבדו גובה. אלפי הפרחים הלבנים המכסים את התלים הללו מסתירים את הרשעות שטמונה בהם. אנו פוגשות בשער גוכיה את מ"ב שלפני שבועיים דיווחו חברותינו שנלקח  למחסום תיאסיר ועוכב למשך זמן רב(לדברי 4 שעות) מכיוון שהתקרב להתנחלות בקעות. מ' הוא איש מבוגר, נראה זקן, הוא הראה לנו היכן בדיוק רעה את העדר – כ-400 מטרים מההתנחלות כאשר נעצר. נראה שהסיבה האמיתית למעצרו הממושך של הרועה היתה שהוא רעה את הצאן מעבר לכביש, ובמסגרת הנסיון להפריד בין הפלסטינים לבין עצמם זה אסור !!! החלטה שרירותית לחלוטין. וכל זה נעשה שלא לפי שום חוק או דין , ללא סמכות, ללא צו, ללא משטרה. כל חייל יכול להחליט באופן שרירותי לחלוטין לנכס לעצמו את עיתותיו של כל פלסטיני, מבלי שיצטרך אפילו להסביר את המעשה…

עלינו לשמורת הטבע אום זוקא, שם בנה צה"ל שני מטווחי ירי ענקיים. לצבא מותר לחבל בנוף השמורה אך לפלסטינים אסור להיכנס אליה. אם יתפסו אותם יחרימו  את הצאן או הבקר והם יאלצו לשלם כסף רב כדי לפדות את בעלי החיים. למי מיועדת השמורה אם כן? הרי מלבד הצבא אף יהודי לא מגיע למקום, אין בו מתקנים, רק רכבי נשטח יכולים לנוע בו ואם יש בו נכסי טבע הריהם מוסתרים היטב ובלתי נגישים לחלוטין. רק עשב חורפי שממנו אסור לכבשים הפלסטיניות ליהנות.

כשהגענו לשמורה מצאנו אדם חרדי עורך שולחנות וכ מאה חיילים שהתחילו להגיע מתוך השמורה מותשים וצולעים, בקושי עומדים על הרגליים, לאחר מסע כומתה של חטיבת כפיר. חלקם הגדול דתיים. בחור חילוני ( שסיפר שהוא חוזר בשאלה ממשפחה חרדית) ניגש אלינו והחל לשוחח איתנו בעניין רב. הוא באמת רצה לשמוע על פעילותנו ולשקול מחדש את ה"אמיתות" שהולעט בהן. התפתחה שיחה מאלפת.

אצל משפחת קדרי  שמענו מפי האב הרצאה מאלפת על דעא"ש שכל מעשיו מנוגדים לאיסלם ופוגעים במוסלמים. הם כועסים נורא על מה שדעא"ש מעוללים, בעיקר לאחיהם המוסלמים.

13.30 – מחסום תיאסיר לדברי הפלסטינים החיילים במחסום "חדשים", הבדיקות מדוקדקות ולכן יש עיכובים רבים. מכיוון שטח A (של הרשות הפלסטינית) הגיעה מכונית עם מספר ישראלי והחיילים הורו לה לחזור לשטחי A. החייל ששורה לנהג לחזור אמר שהנהג הוא ערבי-ישראלי והוא נשלח למחסום אחר. "כאן אסור לישראלים לעבור." למה?, "לא יודע."

תעודת הזהות של נוסע מאחת המכוניות נלקחה לבדיקה שארכה 15 דקות . במחסום זה עוברים תושבי הבקעה יום-יום, אבל לעולם לא יהיה להם ביטחון שלא יעצרו או יעוכבו. בתחילה המכונית עוכבה במרכז המחסום ועיכבה גם אתה הרכבים שהגיעו אחריה. נוצר תור  של כ- 10 מכוניות. רק לאחר שניגשתי לחייל, וכשלא עזר, למפקדו, והערתי לו על התור המתארך, הורו לנהג המעוכב לחנות בצד. ואילו לא היינו שם?
כעבור 5 דקות נוספות הוחזרה התעודה והמכונית המשיכה בדרכה לכיוון האזור שבשליטת הרשות הפלסטינית. החיילים המשיכו לעצור כל מכוניחת ולבדוק לאן פניה והתור ארוך לא התקצר רק לאחר חצי שעה.
טרנזיט עם פועלים שעבדו בבית הערבה מ-4 לפנות בוקר חיכה זמן רב באותו התור. הפועלים סיפרו לנו שבאותו הבוקר הצבא עקר 250 עצי זית שניעו לפני כמה שנים בתיאסיר , על קרקע פלסטינית.

ועוד סיפרו שלפני שבוע נעצר רועה שרעה בוואדי שמצפון למחסום, ועוכב במשך 4 שעות במחסום. שוב, פעולה שרירותית ללא כל סמכות. מי החליט? מי קבע?

בעוד אנו משוחחים, ירד מהטרנזיט פועל זקן ובידו שקית ניילון. הוא עבר למכונית פרטית ששנסעה לכיוון ממנו בא, לעבוד עוד כמה שעות לפרנסת המשפחה.  בחמאם אל מליח הפלסטינים קוצרים אפונה, והאיש המשיך את יום עבודתו הארוך כדי להביא עוד כמה שקלים הביתה. אלה חייו של פועל פלסטיני.

ניסינו לבקר במקחול, אבל בגלל הבוץ הרב לא הצלחנו להתקרב לבית של יוסף. בדיר עבדו 5 נערים שכירים מטאמון, בני 14-15 \, שלומדים בבוקר ושמחים לעבוד אחר הצהריים ולעזור בפרנסת המשפחה. בגלל הבוץ כולם עובדים יחפים ובמכנסיים מופשלים עד מעל הברך.

16.00 – מחסום חמרה – חמש מכוניות ממתינות בכיוון מערבה. לא עצרנו.