עיקר  הביקור היה אצל אבו סאקר בחדידיה, לאחר שכל האוהלים והדירים שלו נהרסו  וחומרי הבניין נלקחו (ליתר דיוק – נשדדו) בידי הצבא לפני 10 ימים. לאחר מכן כל אוהל שהוא קיבל כתרומה – הוחרם מייד, יום אחר יום, כולל יריעות ניילונים להתכסות בלילה מפני הגשם.

פגשנו שם הרבה אנשים שבאו להזדהות ולחזק, ביניהם את גדעון לוי והצלם אלכס ליבק, שפרסמו כתבה מצוינת בעיתון הארץ בתאריך 11.12.2015 .

                                                                         ******

זהו יום ראשון של חנוכה והמתנחלים חוגגים. ממזרח למעבר שומרון  קבוצה של נערים רצה על הכביש עם הרבה דגלים. בהמשך ראינו כמה פעמים אוטובוס של חב"ד. לאורך הכביש ממזרח לצומת תפוח הוקמו לאחרונה חסימות עפר בכניסה לכפרים עוסרין ועקרבה. אבל כניסה אחת לכל כפר נשארה פתוחה, למיטב ידיעתי  זו הוראת בג"צ  –  כי לכל כפר תישאר לפחות כניסה אחת למעבר כלי רכב (אמבולנסים, למשל).

חסימות בכניסה עקרבה                                                 מה שנשאר מאל חדידיה

הפנייה לשביל הולכי רגל במחסום חמרה                       חיים חדשים באל חדידיה

צומת תפוח / מחסום זעתרה יש זרוע ברזל המונעת כניסה לכביש המוביל לכפרים פלסטינים מדרום להתנחלות תפוח.
מחסום מעלה אפרים –לא היו חיילים גם בהלוך וגם בחזור.

מחסום חמרה- 10:15

3 פועלים שחזרו מעבודתם בהתנחלות חמרה לא הורשו לעבור את המחסום ברגל ונאלצו לעלות על מונית. במקום יש שלט שמצביע על "שביל להולכי רגל" שעוקף את המחסום. 

מזה זמן רב רק מסלול אחד פתוח למכוניות (בזמנו נאמר שזה בגלל מחסור בכוח אדם) ולכן גם לא בשעות לחץ נוצרים תורים. בזמן שהיינו במחסום (לא שעה עמוסה) חיכו מכוניות 5-10 דקות בתור.

הביקור אצל אבו סאקר בחדידיה 

הבעיה הראשונה היא הגישה לחדידיה. הדרך הקצרה והנוחה היא לפנות מכביש אלון מזרחה אחרי התנחלות בקעות. אילו היו גרים שם יהודים  היו גם סוללים להם כביש גישה. אבל לבדואים חסמו את הדרך בערמות עפר והגישה היא מהכביש להתנחלות חמדת בדרך חתחתים מלאה סלעים, שמסכנת כל מכונית קטנה מג'יפ. כשיש בוץ רק טרקטורים יכולים לעבור. אבו סאקר ניסה לכסות בכוכר חלק מהכביש ומייד הרסו את מה שהספיק לסלול וזאת בניגוד להוראת בית המשפט.

במיתחם שפעם היה ביתו היו הרבה אנשים שבאו להזדהות. ביניהם 5 צעירים אקומנים, שחלקם אף נשארו לישון עם המשפחה בליל גשם אחד בחוץ,כשרק יריעות ניילון חוצצות בינם לגשם שניתך. וגם היריעות האלה נלקחו.

אבו סאקר הוא איש לא צעיר, נראה ממש לא טוב, הזדקן, והוא גם חולה. אשתו גם היא לא צעירה, ויש  ילדים בגיל בי"ס יסודי. ראינו אותם מגיעים בהסעה (הלימודים בבית הספר וההסעה במימון הרשות הפלסטינית, וזה בשטח C שבו הצבא הוא הריבון, וחייב לספק את כל השירותים האזרחיים).

לאבו סאקר יש שכנים, זוג זקנים, שגם להם הרסו את האוהלים וגם הם במצבו, רק עם פחות פרסום. אחרי שנעלמים האורחים כולם נשארים לישון תחת כיפת השמיים.

תוספת מאוחרת לדוח: עברו מספר ימים. נודע לנו שאבו סאקר, באמצעות עורך דין ישראלי, השיג צו מניעה זמני שאוסר על הצבא להרוס לו אוהלים.