צומת זעתרה-  אין פעילות חיילים מלבד במגדלי השמירה. גם כשחזרנו אח"הצ.

מחסום מעלה אפרים- אין חיילים. גם כשחזרנו.

מחסום חמרה 10.35– תנועה דלה. שוחחנו עם מפקד המחסום על התועלת שבמחסום, שנמצא מרחק של יותר משעה נסיעה מהקו הירוק ומפריד בין הבקעה לשאר חלקי הגדה. הוא טען בנחישות שהמחסום נועד למנוע פיגועים, וגם אם "תופסים" בו מחבל אחת לכמה שנים ובכך מונעים אולי "הרג של ילדה," הוא מוכן לעמוד פה כל יום.

חאלת מאקחול
לפני כחצי שנה הוצא צו  הריסה למבנים של כל תושבי הכפר – אהלים וסככות שבהם הם גרים, ולסככות של עדרי הצאן, מקור פרנסתם. הם עתרו לבית המשפט הגבוה לעניינים מינהליים  בירושלים ומאז מחכים לפסק דינו. בינתיים הוקמו המבנים מחדש בעזרת ארגונים הומניטריים. פסק הדין עתיד להינתן ב-1.10. רצוי מאוד שיבואו כמה שיותר אנשים תומכים לבית המשפט. פרטים יתפרסמו במועד קרוב למשפט.

הכפר נמצא בסמוך להתנחלות חמדת. בדרך כלל אין קשרים – לא טובים ולא רעים – בין שתי הקהילות. אבל לפני כשבועיים נורה רועה שישב לנוח לא רחוק מגדר ההתנחלות בידי אחד המתנחלים, מתוך בית (כלומר, בלי שיהיה ביניהם אפילו לא קשר עין). למזלו של הרועה הכדור ניתז על הקרקע בין רגליו.

האם הם הלכו להתלונן ? למשל במשטרה? מובן שלא. אין שום אמון ב"מנגנוני הצדק" הישראליים.

בהתנחלות משכיות אפשר לראות מזה זמן פעילות בנייה. נבנים שם 2 בנייני ציבור, אחד מהם אולי בית כנסת (לפי הארכיטקטורה) וכן כמה וילות.

מחסום תיאסיר – 12.15
גם כאן התנועה מועטה. אחד החיילים ניגש לשוחח איתנו ומזמן אינני זוכרת שיחה עם חייל כל כך חביב, נבון, רחב אופקים וסובלני. על אחת כמה וכמה שהוא גם דתי וגם חי בהתנחלות. השיחה התגלגלה לנושאים שונים, בין השאר על השירות הצבאי בימינו לעומת היום ועל השפעת השירות על השקפות פוליטיות.

במאהל של ק' באל מאלח
סיפרו לנו כי לפני כשבועיים עלתה עז של אחד השכנים במעלה הגבעה עליה נמצאת התנחלות משכיות ולא חזרה ואין להם שום דרך לוודא מה קרה לה.
 למה לא טילפנו לרכז הביטחון (שאיתו היו להם כבר הרבה אירועים קשים)? כי הוא כמובן יכחיש. ולמשטרה? גם כאן – אין אמון בטיפול משטרתי בעוול שנגרם לפלסטינים. מהיכרותי את ההיסטוריה של המשפחה עם המשטרה הישראלית, לגמרי בצדק. לפני כשנתיים הוכה מכות קשות אחד הבנים ע"י רכז הביטחון בהתנחלות רותם בזמן שרעה את העדר. היו עדים (יהודים). הבחור אושפז ליומיים בבית חולים. הוגשה תלונה במשטרה, ואחרי שנה הודיעו להם שהתיק נסגר.

אז הגיע למקום ח', ישראלי מאחת ההתנחלויות, העובד במשטרה. "חבר שלנו" לפי דברי המשפחה. הוא הגיע עם תבנית ביצים ריקה. למשפחה יש כמה תרנגולות. לא חיכינו ל"טרנסקציה"  אבל נראה לנו שרק ביצים, ללא כסף, יחליפו ידיים. אנחנו נברר בביקור הבא, ואם במקרה טעינו נאכל כמה כובעים שתבקשו.
בינתיים התנהלה שיחה בין האורח למארחים. הוא שאל (או חקר) בקשר לאיזו בעיה שאיני זוכרת מה היתה. הם יצאו מעורם כדי לעזור לו. ההתרפסות כלפיו היתה קשה לצפייה.  שאלנו אותו, בהיתממות, האם הוא מרגיש שיש שיוויון כוחות בין המארחים הבדואים לבין המתנחלים. בחיוך זחוח, שלא מש מפניו כל השיחה, הוא ענה (ברצינות) כי לבדואים יש יותר חופש תנועה מאשר למתנחלים, כיוון שהם יכולים לרעות את הצאן איפה שהם רוצים (לא לפי מה שאנו יודעים) ואילו המתנחלים מוגבלים על ידי גדר ההתנחלות.
הוא סיפר שההתנחלות משכיות סבלה מהשכנים הבדואים שפירקו עמודים מהגדר כדי למכור את הברזל והמשטרה לא הצליחה לגלות את הגנבים, "אבל, אתם (הוא פנה למארחים) אתם הרי יודעים מי עשה את זה" והצביע לעבר המאהל מעבר לכביש. והוסיף, "גם גנבו להם עדר של כמה מאות ראש," ושוב פנה למארחים באותו חיוך זחוח: "אתם הרי יודעים מי עשה את זה." 
"הם תמיד יודעים," אמר לנו.
גם בנושא חלוקת המים בין תושבי הבקעה, שהאפליה בו זועקת לשמיים, היתה לו תשובה מוכנה : "הם" גונבים לנו את המים. פורצים את הצינורות של "מקורות" (שמעבירה  את רוב המים להתנחלויות ואף טיפה לבדואים).
שוב הוא פונה למארחינו: "אתם יודעים איפה המשאבות, נכון?" 
ואלינו: "הם תמיד יודעים!"
לא יכולנו לסבול עוד את השקרים ובעיקר את זחיחות הדעת ושביעות הרצון העצמית שלו ונפרדנו ממארחינו.

מחסום חמרה (בחזרה) –15.00
רכב משטרה חונה בתוך המחסום. השוטר מדבר עם אחד הנהגים הפלסטינים המתעכבים במחסום. חייל מסביר לנו שזה נוהג קבוע. כמה פעמים בשבוע מגיעים שוטרים ונותנים דוחות לנהגים, שממילא נאלצים לעצור במחסום. השוטרים שוהים במחסום שעה-שעתיים בכל פעם.
ככל שהבנו המשטרה הישראלית מרבה לבדוק רכבים פלסטיניים ולקנוס את הנהגים על כל מה שרק אפשר. עוד דרך למרר את חיי האוכלוסייה הפלסטינית ולצבור כסף. מעולם לא נתקלנו במצוד משטרתי כזה על מתנחלים.