בכפר סבא העמסנו חבילות רבות של  בגדים וצעצועים שרנה אספה עבור הבדויים.  

06:55  מחסום חקלאי חבלה 
השער נפתח ב-06:30. עוברים את עמדת הבידוק בחמישיות, בקצב איטי. עוברים גם :  טרקטור, עגלות עם חמורים, מכוניות.  רוב העוברים צעירים. אנחנו מבחינות  שהמעבר תקוע וקולות רמים נשמעים מהעבר השני של הגדר.  אחד מהם שעוצר לידנו מסביר שאת הבלגן עושים הפלסטינים עצמם  שלא שומרים על התור, ולא החיילים. כשהתור מתקצר אנחנו עוזבות

07:20  כפר ערב א-רמאדין
הכפר הבדואי של שבט רמאדין נמצא במובלעת אלפי מנשה ומופרד מקלקיליה ומכפרי הסביבה על ידי הגדר.מעטים נמצאים בשעה מוקדמת זו מחוץ לבתים כנראה בשל הרמדן.  לאישה הנמצאת בחצר פחון,  אנחנו מוסרות מספר חבילות ונענות בשוקרון. במעלה הדרך אנחנו מבחינות באישה היא מהססת אך לבסוף פותחת את השער. בחצר מכונית מפוארת וג'יפ 4X4. זה ביתו של המוכתר – בעלה שנאות להצטרף אלינו.  רנה מנהלת אתו שיחה בערבית. בנם הדובר עברית מעדיף לישון אך  מצטרף באיחור.  לשבט 100 דונם אדמה  רשומים בטאבו. בעבר כולם חיו ממרעה אולם אין במובלעת מספיק שטחי מרעה, המזון  לבעלי חיים יקר,  ולכן הם נאלצו לחסל את העדרים.
 "גרוש מרצון" – הממשל לוחץ עליהם לעבור למקום אחר ומציע להם בתמורה שטחים  שלדעתם נגזלו מפלסטינאים. הם כמובן מסרבים.  במקור הם מסביבות באר שבע, גורשו  ב- 1948  והגיעו לאזור.   הם עובדים בבנין בהתנחלויות אך מאז ההקפאה הם מחוסרי עבודה. אנחנו שואלות מהי הבעיה הכי מטרידה והם עונים המחסום- במעבר אליהו שהוא השער שלהם לקלקיליה, עיר המחוז ,ולשטח הפלסטיני בכלל.
במקום ללכת לבית הספר בחבלה מרחק של 5 דקות הליכה, הילדים מוסעים באוטובוס וקרה שאיחרו את שעת פתיחת המחסום ונאלצו להמתין שעה ארוכה באוטובוס.
נשים בהריון, כמו גם זקנים וילדים  נאלצים לרדת ממכונית וללכת כברת דרך ארוכה ברגל לבדיקת הולכי הרגל בכל מזג אויר. אמבולנס נעצר במחסום  ולא הספיק להגיע ליולדת  שילדה בביתה ובשל הקשיים אושפזה בבית חולים מספר שבועות. כל רכישה בקלקיליה צריכה להיות מתואמת עם המנהל האזרחי. ההרגשה היא של בית סוהר.כיון שהכפר "בלתי חוקי"  המינהל לא מחבר אותם למערכת חשמל וכבישים. מים יש בישוב (מקבלים מאלפי מנשה)  אך על כל דבר שקורה, גם אם לא באשמתם, (חמור משוטט שגרם לתאונת דרכים) השיבר נסגר ויום שלם אין מים. עלות המים גבוהה. בחבלה משלמים 1 ₪ לקוב ומהם גובים 5.5 ₪ לקוב מים. חשמל – יש גנרטור הפועל רק 5 שעות בלילה. אישור לנהיגה ברכב ניתן רק לבעל הרכב. הוא אינו רשאי לתת לאחיו או לאביו לנהוג ברכבו.   למרות שהם חיים על גבעת טרשים מוזנחת,  בסככות,  במבנים מבלוקים או בפחונים, הטענה היחידה שלהם היא נגד המחסום ונגד יחס החיילים כלפיהם. אנחנו מוסרות חבילות נוספות  לנשים ולילדים ועוזבות את הכפר.   

08:40 במעבר אליהו תנועה דלה זורמת.  

מול עיזבת טביב יש מספר חנויות ליד הכביש.
החזית של החנויות הרוסה. שוכר החנויות נמצא במקום ומספר שללא צו הריסה שלח  בלילה בעל המקום, משת"פ אמיד, עבריינים להרוס את המקום. מזה 21 שנה הוא מנהל חנויות לאביזרי רכב, צעצועים וחומרי בנין ומפרנס את משפחתו המורחבת (כ-40 איש)  ועתה נותר בחוסר כל לאחר תשלום ראשון לעו"ד ולבית המשפט. המשטרה פתחה תיק ושיחררה את העבריינים.רק אחרי שהוא וחבריו תפסו את העבריינים.האיש חסר אונים מול משת"פ בעל כוח, קשרים וכסף. הוא, ככל פלסטיני, מנוע מלהיכנס לאריאל ,  שם נמצאת תחנת המשטרה.רנה מתקשרת ליודית מ"יש דין".ככל הנראה זה סכסוך בין פלסטינים שאין מה להתערב בו. רכב צבאי עוצר לידנו. הקצין מכיר את הסיפור. הצבא לא מתערב בסכסוכים פנימיים בין הפלסטינים.  

עזון. בכניסה ג'יפ צבאי. אנחנו עוצרות לקניית פרות וירקות עולות על כביש 574, חוצות את הכפר תולת וממשיכות לעזון עתמה.

10:10 עזון עתמה
המחסום הצפוני פתוח,אין חיילים. מכוניות בודדות עוברות.נהג מספר לנו שיש בידוק שעתיים בבוקר ושעתיים בערב. צה"ל חייב להפגין נוכחות. (תמונות מצורפות)
10:30 המחסום הדרומי – השער סגור ושני החיילים אינם מאפשרים מעבר. רנה מקריאה להם מכתב חתום על ידי קפלינסקי והם מתקשרים פעם נוספת  למת"ק.  הם בודקים את הרכב שלנו והשער נפתח למערב.
עולות על כביש 5  וחוזרות לישראל.