חבלה, עזבת אלטביב, עזון עתמה, ראס עטיה
שינוי תוואי הגדר בעקבות פסיקת בג"ץ, היטיב עם תושבי ראס עטיה בתחום אחד, אבל יצר עוולות חדשות במה שנוגע לאפשרות של חלק מהם להגיע לאדמותיהם, וסכנה שיהפכו ל"אדמות מדינה".
10.15 יצאנו מראש העין, בדרך לעזון עטמה.
הפעם נסענו דרך כביש 446 כשמימיננו ההתנחלות המתייפייפת 'לשם', ועל הגבעה הבאה, לכיוון דיר באלוט כבר מכשירים את הקרקע להרחבתה או לבניית שכונה חדשה שבוודאי תקבל בהמשך שם ציוני נאות. עברנו דרך סרטה ומסחה בדרכנו לעזון עטמה.
לכפר הגענו בעקבות בקשתה של נ. ועוד נשים מהכפר להיפגש אתנו, כדי לדבר על אפשרות ללמד אנגלית ילדים וסטודנטים במקום. הן שמעו על האפשרות מניסיון הפעילות שלנו עם הילדים בעיסלה. שוחחנו גם על ענייני משפחה. התברר שבעלה לשעבר של אחת הנשים גר היום ברעננה, נשוי לאשה יהודייה. יש לו גם בן שבחופשות מבית הספר מגיע מהרצליה לבלות בכפר אצל גרושתו של אביו.המארחות שלנו הציעו שנבוא שוב אחרי הרמדאן, ניפגש עם קבוצה גדולה של נשות הכפר ואיתן נתכנן ונחליט על הפעילות. הבטחנו לעשות כבקשתן.
לפני שעזבנו הנשים הראו לנו מחצר ביתן, איך התנחלות "שערי תקווה" מקיפה אותם ממזרח ומצפון. בצפון מערב הצביעו על אורנית. סיפרו שמשם היו מתנחלים מופיעים בעזון עטמה 'ללא הזמנה'.הן הסבירו לנו שמאז שהושלמה בניית הגדר נפסקו 'ביקורי הפתע' של המתנחלים בחצרות הבתים, אבל הצבא יכול להופיע בכפר בכל שעה משעות היום והלילה, בכל יום.
יצאנו משם בדרך העפר העוברת ממזרח לשער אורנית הגדול, שנפתח כשהושלמה בניית החומה, ומאז כבר נסגר "לטובת" מחסומים חקלאיים קטנים בכמה מקומות.המשכנו בדרך העפר דרך עיזבת סלמאן, כשבגדר משמאלנו יכולנו להבחין במחסום חקלאי. שם הדרך הסתעפה: השביל השמאלי מוביל לצדו הדרומי של מחסום חבלה, והימני לראס עטיה.
12.00 ראס עטיה.
נכנסנו לבלדיה ופגשנו את ז. המזכיר.
הוא זכר לומר לנו שלפני מספר שנים ביקרו אותם מידי פעם פתחיה וכן מיקי פישר ומרים שיש (הוא נזכר בשמותיהן הפרטיים). שאלנו על השינויים שחלו מבחינתם בעקבות הריסת התוואי הישן של החומה והשלמת הבניה בתוואי החדש.ז. שלף מפה ענקית, והחל להצביע על המקומות השונים ולספר על משמעות השינוי. הרשות הפלסטינית איחדה את הכפרים הקטנים עם מועצות סמוכות; כך ראס א-טירא אוחדה עם ראס עטיה, א-דבעה עם חבלה.
אנשי ראס עטיה שמחו כשהורדה החומה, ופתאום יכלו להיפגש ולבקר חופשי בני משפחה וידידים מראס א-טירא.
מצד החסרונות- מצבם של תושבי ראס א-טירה, בית אמין, עיזבת סלמאן ועזון עטמה הורע כי אדמות רבות שלהם נמצאות כעת מעבר לחומה. לתושבי ראס א-טירה וראס עטיה יש אדמות בוואדי רשא, לשם הם מורשים להגיע דרך שער חקלאי רק לעבודות עונתיות, מסיק וקציר.
לחלק מתושבי הכפר יש אדמות ליד עיזבת ג'לעוד. לכמה מהם מותר לעבור דרך שער 1419, הסמוך, ונפתח 3 פעמים ביום ל1/4 שעה בכל פעם.לאחרים יש רישיון לעבור רק דרך מחסומי חבלה או שער אליהו. משם הם יכולים להגיע לישראל, אבל לא לאדמותיהם (!). המארח הראה לנו טופס שמילא אחד החקלאים המבקש רישיון מעבר דרך שער 1419 במקום האישור שניתן לו לעבור בחבלה ובמחסום אליהו. קשה להבין, האם זו כוונת מכוון, או רק תוצאה של בלגן וטיפשות?
ז.סיפר כי בחלקות מסוימות לא מסקו את הזיתים כבר 4 שנים. מדאיג לחשוב, מה יעלה בגורלן לכשהשלטון יחליט שהן אינן מעובדות ויעבירן לרשות הסולטן…
עלינו עם מארחנו על גג בניין המועצה. משם קל לראות את החומה מצפון ומדרום, והיישובים והכפרים משני עבריה.
13.15 מחסום חבלה מדרום.
החיילים הגיעו בזמן, פתחו את המחסום מצפון ומדרום, והחלו להעביר אנשים, עגלות ומכוניות.
בכל זאת בלי טרטורים יצירתיים אי אפשר; פלסטיני שהגיע עם אשתו ובנו התינוק במכונית, מתורגל כבר לרדת מהמכונית, עם האישה והתינוק, להיבדק בבולם ורק אז לחזור אל המכונית ולעבור אתה במחסום.
בזמן שצפינו, הגיע למקום מ., שוטר במשטרה הפלסטינית, שהמתין במכונית לאחיו. בשיחה אתו סיפר לנו, כי אביו שעבד בישראל בהוד השרון, נפטר לפני שנתיים מהתקף לב במהלך עבודתו. המעביד טען שלמותו אין כל קשר לעבודה. עד היום איש לא טיפל בנושאי ביטוח וכספים שאולי מגיעים למשפחה.
לקחנו את הפרטים שלו, והפנינו אותו אל עבד דארי מ'קו לעובד', האחראי על טיפול בבעיות של פלסטינים העובדים בישראל ובהתנחלויות.
לקראת 2.00 עזבנו את המקום.
תיאור מיקום
חבלה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חבלה (1393)
מחסום חבלה (1393) הוקם על אדמות תושבי קלקיליה, על הדרך הקצרה שחיברה במשך מאות שנים בין קלקיליה לעיירה הסמוכה חבלה. מכשול ההפרדה חוצה דרך זו פעמיים וניתק את תושבי קלקיליה מאדמותיהם שבמרחב התפר (בין הגדר לקו הירוק). מתחת לכביש 55 יש מעבר שמחבר בין קלקיליה לחבלה. מכשול חקלאי זה משמש את החקלאים ובעלי המשתלות הפועלים לאורך כביש 55 מהקו הירוק ועל שני צידי דרך הכורכר המובילה למחסום. מחסום חקלאי זה משמש את תושבי ערב א-רמאדין א-ג'נובי (המנותקים מהגדה המערבית), שעוברים דרכו לגדה המערבית ובחזרה לבתיהם. שעות הפתיחה של מחסום חקלאי זה (3 פעמים ביום) ארוכות מהרגיל, כשעה (לאחרונה קוצרו ל-45 דקות), ומתואמות עם שעות ההסעה של ילדי א-רמאדין הלומדים בגדה המערבית הכבושה.
Ronit Dahan-RamatiApr-25-2025מחסום חבלה: מערכת שערים
-
עזבת א-טביב
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עזבת א-טביב
-
עזון-עתמה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר פלסטיני בן כ-1,800 תושבים. ההתנחלות שערי תקווה הוקמה על אדמותיו בצמוד אליו, וההתנחלות אורנית הוקמה על אדמותיו החקלאיות. עד 2013 עברה גדר ההפרדה בתוך הכפר ומחסום מאויש על ידי הצבא איפשר לתושבים לעבור מצד לצד. ב-2014 החלו להחליף את הגדר של מובלעת אלקנה בחומה אימתנית סביב הכפר עזון-עתמה ואדמותיו, שניתקה את התושבים מאדמות וחממות פרטיות רבות ליד אורנית וכפר קאסם. בחומה נפתח "שער אורנית 1474", שנפתח 3 פעמים ביום עבור החקלאים. בשנים 2016 -2018 הצבא סגר ופתח באופן שרירותי את השער מדי כמה חודשים, כשהוא מאלץ את החקלאים לעבור, רובם ברגל, דרך שער כמעט לא נגיש הנמצא 3 ק"מ צפונה, בית אמין,1447 או בשער צפוני יותר ע 1419, מול נירית. משם עליהם לחזור כ-8 ק"מ לאדמותיהם שבדרום כדי לעבדן.... ב-2018 נפל דבר, וחקלאי עזון עתמה, שהחממות שלהם ממש מעבר לשער אורנית, התבשרו שהוא לא ייפתח יותר לעולם (מלבד בעונת המסיק). הסיבה: הצבא חושד/טוען שנגנבו ממנו צינורות ברזל שהיו בצדו המזרחי של השער. וכך הוטל עונש קולקטיבי על כל תושבי הכפר, הנאלצים לכתת רגליהם לשערים מרוחקים הנפתחים 2-3 פעמים ביום לפרקי זמן של 15 דקות.
מעודכן ליוני 2021
Apr-11-2019עזון: הכניסה הראשית לכפר עזון: חסומה כבר מספר שבועות
-
ראס עטיה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בעשור הראשון של המאה ה-21 נבנתה באזור הכפר גדר ההפרדה. על מנת לכלול את היישוב אלפי מנשה בצידה הישראלי של הגדר. הגדר כיתרה את ראס עטייה ואת חאבלה מכל עבריהן. ראס אטירה דבעה ווואדי רשא, נכלאו במרחב התפר אל שטח הגדה לצרכי עבודה וכו'. היה מחסום שדרכו עברו תושבי הכפרים אלה לגדה. המחסום יותר בעקבות בג"ץ: הגדר הוסטה כך שכפרים אלו נכללו בשטחי הגדה ולא בתוך מרחב התפר.
למעט שני מעברים: בצפון מנהרה מתחת לכביש 55 המחברת את חאבלה עם קלקיליה, ומדרום כביש לכיוון כפרים ועיירות אחרים באזור, כסניריא, כפר ת'ולת ועזון. בגדר שממזרח לכפר שער חקלאי הפועל 12 שעות ביממה, ומשמש את תושבי הכפר שלהם אדמות חקלאיות שנותרו מחוץ לגדר, וכן את תושבי הכפר ראס א-טירה, שנותר אף הוא במובלעת אלפי מנשה שבצד הישראלי של הגדר. תוואי הגדר באזור שונה בעבר בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ[3]. עתירה נוספת שהגישו תושבי האזור נגד התוואי החדש נדחתה.
-
