בשעה 15:20 הגענו לעזון עתמה. המעבר היה ריק מפועלים כי היה מוקדם מדי. היו הרבה חיילים, ג'יפ שעשה סיור בתוך הכפר ובמעבר השני של עזון עתמה מגיע ויורדים ממנו עוד כמה חיילים.כנראה שלחיילים היה משעמם, שלושה חיילים נכנסו לצד השני של השער, איפה שהילדים מוכרים ירקות  שניים דיברו עם הילדים והחייל השלישי עמד עם רובה שלוף ומכוון לעבר הילדים. הילדים התחילו להזיז את הסחורה שלהם והחיילים יצאו.

 שאלנו אחד מהילדים  שהיה נוכח שם ויצא כדי למכור לנו תורמוס מה קרה, הוא אמר שהחיילים לא רוצים שהילדים יעשו שם שוק וכל הזמן מסלקים אותם. ולפעמים גם שופכים להם את כל הירקות. "זה תלוי, הוא אומר, אם החיילים טובים אז הם לא עושים שום דבר, וכשיש חיילים רעים אז הם עושים בלגן"אחד הילדים גם סיפר שכשהפועלים חוזרים הם עומדים בטור אחד ולא בשני טורים ואז הם עומדים צפופים והבדיקה נעשית איטית יותר והטור מגיע עד הכביש.בשעה 15:35 עזבנו,

נסענו לכפר-א-דיק והסתובבנו בתוך הכפר, המשכנו לכפר בורקין גם שם הסתובבנו, הרחובות היו כמעט ריקים כנראה בגלל הקור.

לאחר מכן נסענו  לצומת חארס (צומת יקיר) להפתעתנו  ראינו חייל וחיילת עומדים כל אחד מאחורי בטונאדה וכמה מטרים מהם היו שני רכבים ישראלים  שהתנגשו זה בזה. ניגשנו ודיברנו עם החיילת,  שאלנו למה הם עומדים שם, החיילת השיבה שתמיד הם עומדים בצומת הזה כדי לאבטח את  הישראלים  שעוברים משם. ואז יצאו מאחד הרכבים שלושה צעירים מתנחלים כך נראה לי, ושאלו למה אתן לא פונות אלינו ושואלות אותנו, גם אנחנו חיילים? לא ענינו, הם רצו להתגרות בנו.ניגשנו לאחד מנהגי המוניות שעמדו בכניסה לכפר חארס. הוא אמר שכל יום החיילים עומדים שם  ובודקים רכבים פלסטיניים במיוחד מוניות. המשכנו בכביש 5066 לצומת פונדוק לכיוון שכם, לכביש 55. בפנייה לעמנואל עמדו שני ג'יפים צבאיים והחיילים עצרו רכבים פלסטיניים.

בשעה 17:00  הגענו לשער חבלה. השער היה פתוח, היו הרבה אנשים שחיכו בתור, שאלנו מתי פתחו את השער והם אמרו ברבעלחמש.