בגלל אילוצי קורונה אנחנו לא מרחיקות למקומות בהם היינו מבקרות בעבר אבל עשינו שני מעשים טובים, וזו סיבה לצאת למשמרת.

במחסום אליהו 3 מכוניות באזור הבדיקה ו-2 ממתינות להיכנס. ביציאה מהמחסום לכיוון מזרח כ-40 מכוניות ממתינות לנהגים שיחזירו אותם הביתה כנראה לקלקיליה.

עזון – אנחנו מבקרות בביתו של ז‘ למסירת חבילות לחנות ולקניית בקבוקי שמן זית. כל המשפחה בבית. אין לימודים בגלל הקורונה, למרות שלדבריו אין קורונה בעזון אלא בקלקיליה. שלושת בניו הצעירים מתגיסים מיד להעביר את החבילות שהבאנו. הבן הבכור נשאר בחדרו. מאז אותו לילה בו נלקח לחקירות על ידי השב“כ סובל מטראומה.

אישורי עבודה לז‘ שעבד באחת ההתנחלויות ולבנו, בטיפול צוות סילביה. בינתיים המשפחה סובלת מחוסר הכנסה ומטראומה.

בשעה 12:30 אנחנו פוגשות במרכז העיר את מ‘ מת‘ולת‘. בשנתיים האחרונות חברותינו עוזרות לו וקונות ממנו שמן זית. פניתי לעבד בעל סופרמרקט ביפו וביקשתי שיקנה מידידנו שמן זית למאפיה שלו. היו לו המון תירוצים למה לא לנסוע לגדה ולערוך קניה גדולה. סוף סיפור – קניתי ממ‘ 2 ג‘ריקנים והבאתי לעבד. מקווה שאיכות השמן לשביעות רצונו.

חבלה מחסום 1392 – שער חקלאי בפי הצבא

הגענו בשעה 13:20. אין איש וקונטיינר מטונף משאריות ארוחה שנערכה שם. הפירצה בגדר נסתמה אבל יש חדשה מצד שמאל.

הבאים ברגל כמובן נכנסים מיד. וגם צעירים רוכבים על סוסים שואטים קדימה בחופשיות מרנינה. מי יכול להגיד להם מה לעשות על אדמת משפחתם?

ב-13:40 מגיע הרכב הצבאי והצוות פותח את השערים משני הצדדים. החיילים אדיבים כל זמן שלא מתעוררת כל בעיה. מציעים לנו בקבוקי מים מינרלים. מכירים את מחסום ווטש.

יוצאים: 4 טנדרים, 3 טרקטורונים, 3 טרקטורים, 7 רכבים פרטים ורוכבי אופנים. 2 משאיות גדולות עמוסות בציוד עטוף בנילונים (כבלים?) נאלצים להמתין בצד לאישור הממונים. הנהג רותח מכעס. לדבריו היה תאום אתמול. אחרי המתנה ארוכה וטלפונים למפקדים הם ממשיכים בדרכם.

איש מבוגר שהגיע רכוב על אופניים חשמליים לא הורשה להיכנס. התעורר ויכוח קולני.

האיש התחרפן בצדק. אחרי דין ודברים קולני נכנס.

14:15 החיילים סוגרים. מגיעים 3 הולכי רגל ואיש על טרקטורון והם נשלחים למחסום אליהו. כך כתוב באישור שלהם. אוי בירוקרטיה מעצבנת. כמה אפשר לטרטר בני אדם. מתי יהיה סוף לביזיונות האלה. סוף לכיבוש.