חברון ודרום הר חברון, 10.5.07, 8:30 – 14:00 צופות – עפרה ודידי במשמרת זו ליווינו צוות צילום של ערוץ אחד, לתוכנית מבט שני, שמעוניינים לעשות כתבה על המצב בחברון.לאחר אין ספור תיאומים ושינויים במועד יום הצילום נפגשנו , בשעה 10:00 עם הצוות בכניסה לחברון.הצוות מנה 4 אנשים (צלם, סאונדמן, במאית ועוד אדם ) ונהג. תחילה עצרנו בסמוך לבית המריבה. הבמאית ( עדה ) ביקשה שאנחנו לא נצטרף אל הצוות על מנת שתוכל להשיג ראיון עם אחד המתנחלים. על אף שהרעיון לא נראה לנו קיבלנו את בקשתה. צעדנו על הכביש הראשי ועצרנו באחד הבתים לשתות תה עם קבוצה של נשים שישבו במרפסת. הנשים מספרות על ההתנכלויות של המתנחלים שזורקים אבנים ואשפה על הצועדים ברחוב. בעודנו יושבות ושותות את התה, עצרו מתחת לבית המריבה שתי סופות לבנות. 7 אנשי צבא, ביניהם אל”מ וסא”ל ירדו מהרכבים. דיברו בערך כ 3 דקות, הצביעו לכמה כיוונים ואח”כ נכנסו לרכבים ונסעו הלאה לתוך חברון.ניסינו להשיג את צוות הצילום שעמד בינתיים בצידו השני של הבית אולם הם לא הספיקו.צוות העיתונאים צילם את הבית אך לא השיג ראיון שכן כל המבוגרים בעבודה והחבר’ה הצעירים שעסקו בבנית השבילים הצדדים לא הסכימו להתראיין. ( ממושמעים )המתנחלים הצעירים עוסקים בעבודות בינוי והכנת מדרכות לצידי הבית. המשכנו לשכונת אברהם אבינו, כשדידי ואני יושבות ברכב של הצוות ומקבלות תחושה שלילית שהם לא בדיוק בצד שלנו והכתבה לא תועיל לפלסטינאים.עצרנו שוב בשכונת אברהם אבינו. עדה ( הבמאית ) שוב מחביאה את התג שלנו ומבקשת שלא נתווכח עם הצוות שלה כי זה מפריע לה “לתפוס” מרואיין. אנחנו מרגישות כמו בסיור תיירים. לא נראה שהחומות עושות רושם ועדה ממשיכה לחפש את הסקופ שלה. אנחנו יוצאות מהשכונה והולכות לשוק הסיטונאי. שתיים מבין דלתות הבניין ממנו הוצאו המתנחלים פתוחות. יש אורות דולקים וברור שיש אנשים בפנים. את ההתלבטויות שלנו, לגבי המשך הדרכת הצוות, אנחנו חולקות עם אביחי מ”בני אברהם”. אנחנו מחליטות שהמפגש עם המשפחה חשוב ולכן נמשיך עם הצוות למרות שהתנהגותם לא מוצאת חן בעיננו ולא נראה שתצמח תועלת מהעניין.שכונת תל רומיידה – עבודות בינוי בשכונה. צוות של סוללי כבישים מתקן את הכביש לאחר שנהרס בעבודות של בזק שהתקינו באזור מצלמות. אנחנו ממתינים להני, שכנם של המשפחה, שאמור להגיע ולסייע לנו עם הערבית.אחרי 15 דקות הוא מגיע ומספר שבגלל צוות העיתונאים עכבו אותו במחסום והוא נאלץ ללכת מסביב.אנחנו עושים כניסה מבוימת לבית המשפחה. הצוות מאוד לא נעים ומאוד לא מנומס. ישר מתפרסים בלי לבקש רשות ובלי להמתין לבעל הבית.האישה בבית עם שלושת הילדים. עדה מתחילה לראיין ולצלם אותה. נראה שהיא מנוסה ונשמעת לבקשות הבמאית. לנו מסתבר שהצינור, שנהרס בעבודות הבניה של צה”ל בשבוע שעבר וגרם לכך שלמשפחה לא היו מים זורמים, תוקן. האישה לא יודעת בדיוק מי תיקן. העיקר בשבילה שתיקנו ויש מים בברז. בעל הבית מגיע ועדה מושיבה את כולם בסלון. אנחנו ממשיכות לחוש אי נוחות עמוקה בקשר להתנהגותו של צוות הצילום. עדה שואלת שאלות ומחזיקה את הראש כאשר היא איננה מקבלת את התשובות שרצתה. שוב ושוב היא חוזרת על אותן שאלות ומחפשת את הסנסציוני את הסקופ להיום. היא מתקשה להבין את שאנחנו יכולות לראות היטב – מדובר בשיגרה של כיבוש, שיגרה של התעללות. המשפחה כבר איננה מתרגשת מאירועי אלימות כאלה ואחרים, מהתנכלויות המתנחלים ומאדישות החיילים שאמורים להגן עליהם.הבת הצעירה מספרת על אירוע אלימות שהתרחש לפני שבוע. עדה מנסה לסחוט עוד ועוד פרטים.בעל הבית שופך את תורתו על האפשרות לדו קיום ועל העבר של העיר שהייתה משותפת לנוצרים, מוסלמים ויהודים. בעוד שהוא מדבר הצלם צוחק. ( מעניין שדווקא הוא דיבר איתנו על כבוד לאנשים ברגע שנכנסו לרכב של הצוות בבוקר ) אחרי שעה, בסביבות 13:30, אנחנו יוצאות מהבית וצועדות במורד הכביש לכיוון צומת תרפ”ט. אברהים אוסף אותנו משם ואנחנו עוזבים את העיר עם מסקנה חד משמעית – ביום ראשון אנחנו לא מצטרפות לצוות הצילום!ולאירועים הרגילים:8:45 – מחסום מיתראין אנשים ( נו, מה? הם יחכו לנו עד שעה כזו? )קצת אחרי המאחז אשתמוע יש כמה חסימות חדשות מצד שמאל של הכביש. מדובר הן בחסימות עפר והן בכמה בטונדות חדשות שהונחו בכמה מקומות.דאהריה – היום, בניגוד לאתמול, אין נפש חיה.דורה – יש מעבר של רכבים. באופן כללי אנחנו מתרשמות שיש יותר רכבים פלסטינאים על הכביש.על כביש 317 יש כמה חסימות חדשות לאורך הדרך.