חווארה בלאגן במחסום
אתחיל מהסוף.
בדרך חזרה זרקו עלינו אבן גדולה. היא פגעה ברעש גדול בחרטום האוטו. לא נגרם נזק והמשכנו בנסיעה. נסענו מהמחסום לכיוון צומת תפוח והאבן נזרקה מהכפר חווארה, לא רחוק מהמקום בו אנחנו קונות לפעמים פלאפל. ת’ הספיקה לראות בזווית העין גבר מיידה את האבן בכוח, עם מבט “של רצח בעיניים”, מבט שליווה אותה אחר כך כל הנסיעה. אני לחצתי על הגז.
רציתי להגיע במהירות לצומת, ומצאתי את עצמי מקווה שיהיו בו חיילים… זה היה אקורד הסיום של משמרת מבלבלת ומטלטלת מאוד מבחינה רגשית.
לפני שיצאנו למשמרת ביקש מאיתנו חבר תעיו”ש להסיע בדרכנו הביתה תושב שכם שצריך להגיע לתל-השומר להיות ליד מיטת בתו שעברה ניתוח לב פתוח. כל התיאומיםל נעשו מראש. כשהגענו התקשרנו אליו והוא עבר את המחסום ונסע איתנו. כשהגענו ראינו שסידרו מגרש חניה לפני המחסום מדרו
במחסום עצמו המעברים מסודרים, מבוטנים, ויש בהם גגון קטן. מצד אחד זה יותר נוח ומסודר, ומצד שני יוצר תחושה מעיקה של קביעות. על תלולית עפר לצד המחסום עמד טנק! הקנה שלו היה מכוון צפונה לעיר, והוא צודד באיטיות לכיוון העומדים במחסום וחזרה לכיוון העיר במשך כל המשמרת. במגרש החנייה .
עוד לפני שיצאנו מהאוטו פנה אלינו ילד כבן 12 ודיבר בשטף ובהתרגשות. ר’ הצליחה להבין שהחיילים לקחו לאבא שלו את מפתחות הרכב. הסיפור הזה ליווה אותנו כל המשמרת ולא נפתר עד שהלכנו. הוא התגלגל הלוך ושוב בין עופר הקצין מהמת”ק לבין מפקד המחסום, והוא דוגמא לאופן בו ניתן להשתמש בכפל התפקידים הזה כדי לייצר סחבת, להפיל דברים בין הכסאות ולא לפתור בעיות.
קצת אחרי בואנו איחדו החיילים את שני חלקי המחסום, והצד הדרומי הוצמד לצפוני, כך שהיה למעשה מחסום אחד שפעל לשני הכיוונים. נוצרה מין צפיפות די מבולגנת. היו שם אנשים מעט חיילים, חמש מחסומאיות, במאית עם מלצמה ונוכחות מאוד בולטת, וגם שלושה אנשי ISM שהגיעו מתוך שכם ועמדו שם כל הזמן.
טיפלנו בכמה דברים: המפתחות שהוחרמו, אישה עם תינוקת קודחת שקידמנו לראש התור והיא עברה, חולה פסיכיאטרי שבא לשכם לקבל זריקה ולא היה לו אישור לצאת, פעיל ISM שהיה אמור לטוס חזרה לארצו למחרת ולא נתנו לו לצאת, משפחה עם שלושה ילדים קטנטנים שחזרה מירדן ולאב לא נתנו להיכנס, וכן כמה אמבולנסים שעמדו בכיוון היציאה מהעיר במשך יותר מחצי שעה ולא נבדקו. (היו בהם חולים אחרי טיפול, לא במצב S.O.S , אבל לא היתה כל סיבה לעכב אותם). פנינו לא מעט לעפר מהמת”ק, שהיה חביב וקומוניקטיבי, אבל באיזה אופן מתעתע, פאסיבי-אגרסיבי, מאוד לא יעיל. נעזרנו גם ברופאים ובמוקד ההומניטארי. בחלק מהמקרים הצלחנו לזרז או לפתור את הבעיה, ויכולנו, לכאורה, להיות שבעות רצון מזה, אבל לאט לאט גברה בנו תחושה של מועקה.
החיילים נהיו מאוד קצרי רוח כלפינו והתלוננו שאנחנו מפריעות ומעכבות את העבודה. גם בנו התחילה להתעורר הרגשה שהנוכחות שלנו אכן קצת מכבידה. היינו כאמור, חמש + צלמת, ושלא כרגיל המחסום היה מאוחד ועמדנו כולנו יחד. בשעה שלוש וחצי התחילה פתאום מהומה גדולה בקרב החיילים. הם הודיעו על התרעה חמה וממוקדת וביקשו מאיתנו להתפנות מייד. המחסום נסגר לכל תנועה, האווירה היתה מתוחה ומבצעית ביותר וג’יפים הגיעו מאי שם. החיילים פקדו על כל העומדים בתור להצטופף ולכרוע על ברכיהם. זה היה מראה נורא. ג צילמה, ונשלחה תמונה. ברוח הטלטלה הרגשית של היום הזה, גם לצלם הרגיש נורא. יצאנו לדרך, וכאמור, חטפנו אבן. האיש משכם הגיע בשלום לתל-השומר. גיגי
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-