חווארה יום ראשון 05.03.06, אחה”צ משקיפות: טל ה., נועה ., יהודית ב., גלית ג., נעמי ל. (רשמה)15:00 – בצומת תפוח עומדות כ-45-50 מכוניות במתנה.15:10 בכניסה לכפר ביתא- מחסום ענישה על כך שילדים זורקים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר רכבים צבאיים הנוסעים על כביש חווארה. מאז יום רביעי (גרסת הפלסטינים) או יום חמישי (גרסת הצבא) האמר צבאי ושלושה חיילים עסוקים במניעת מעבר לכוון הכפר. משיחה עם הממתינים והמסורבים מסתבר לנו שהדיאטה של וייסגלס (לקול צחוקם של הנוכחים) כבר החלה. בכפר ממוקם שוק סיטונאי המשמש לאספקת מזון לכל הגדה. כל מי שאינו גר בביתא על פי תעודת הזהות מנוע מלהיכנס לכפר. בזו אחר זו מסולקות מהמקום משאיות עמוסות מוצרי מזון. נהג המוביל ארגזי תפוזים (ממושב בית הלוי) מספר שאתמול בחצות זרק תכולה של משאית מלאה במוצרי חלב שלא נתנו לו לפרוק. תוך כדי שהוא מביע את כעסו הרב הוא מתעקש שלא לחזור ולאחר שאנו מטלפנות לגורמים שונים בצבא החיילים מכניסים אותו ואת התפוזים.המובילים מספרים שיש להם האישורים הנדרשים מהמת”ק אבל החיילים ממלאים הוראות ומונעים כניסה מכולם. בזמן הקצר שעמדנו שם הוחזרה לאחור משאית קירור עם מוצרי חלב, משאית עם עצים לשתילה, ירושלמי שהוביל ארגזים עם שמן בישול, משאית שהובילה בלוני גז לבישול ומספר משאיות ריקות שבאו להעמיס סחורה ושבו ריקם. מספר משאיות מביתא עמוסות מזון יצאו באין מפריע מהכפר.בנוסף מטורטרים נהגים הנוסעים לכפרים בסביבה וזהו מסלול נסיעתם הרגיל. עכשיו שולחים אותם בדרכים חלופיות, מי שיכול להיכנס עם הרכב לשכם דרך חווארה יצא באל בידאן ומי שלא יקח סיכון ויסע בדרכים “לא חוקיות”. נהג הגר בעקרבה מסתובב בכעס ומסביר למה כל הזמן נהיה יותר רע.הולכי הרגל היוצאים מהכפר נדרשים להרים חולצות ומכנסיים, גם הולכי רגל נכנסים רק לאחר שהם מוכיחים שהם גרים בביתא. כאשר בדיקתם מתבצעת כלי הרכב משני הכוונים ממתינים. החיילים מעבירים רכבים משני הצדדים לסירוגין ובמקום נוצרים פקקים עד הכביש הראשי.דיברנו עם: המוקד של הצבא, דובר האלוף ואמירה הס.בשעה שהיינו כבר בחווארה מסר לנו דובר האלוף שניתנה הוראה לחיילים לאפשר את כניסתם של כל בעלי האישורים המובילים מזון לשוק וממנו. משמרת הבוקר תוודא שהמעבר למשאיות מזון (לפחות) אכן מתקיים. לא קיבלנו תשובה עד מתי יתקיים העונש הקולקטיבי הזה.בצומת יצהר מחסום דרכים – 8 מכוניות בהמתנה. מחסום חווארה 16:00- מימין למחסום נסללה דרך כורכר. עבור החיילים נבנו “כלובים” (עם מקום לשני חיילים בלבד) שחלקם התחתון בטון והעליון רשת מתכת. עמדה אחת בכל צד, שתיים בסך הכל ומכאן ברור שכאשר במחסום יהיה עומס רב התורים יהיו אינסופיים וזמן ההמתנה בהתאם.בשביל הכניסה ערימות של חומרי בנייה, גדרות מתכת וברזלים בדיוק במקום שבו אמורים לעבור גם הנכנסים וגם היוצאים. לא רק שלא פונו מהשבוע שעבר אלא אליהם נוספו גרוטאות חדשות. כ-100 איש מצטופפים לפני הקרוסלות והבדיקות איטיות, אחד אחד. – במכלאת המעוכבים 7 גברים. אחד מהם יושב על הרצפה, ידיו אזוקות לאחור והן בצבע כחול, רגליו ללא נעלים והן רועדות ועל ראשו קשורים מכנסי טרנינג – שרוולי המכנסיים מהודקים היטב על פניו. לדברי החייל הוא נתפס בשעה 14:00 ועליו 5 כדורים. ברגע שאנו מצלמות הוא מתקשר בקשר ושואל האם מותר לנו “לצלם ולעשות בלגן”. אנו מבקשות לשחרר אותו מהאזיקים ומהקשירה על הפנים ומפקד המחסום אומר שהוא “מחבל ומגיע לו”.דווחנו למוקד “ההומניטרי” של הצבא ומספר דקות לאחר מכן הותרו האזיקים ואחר כך המכנסיים מעל הפנים. הבחור רעד מקור וביקשנו את המעיל שהיה זרוק מחוץ למכלאה ואנו הנחנו אותו על הבטונדה. תחילה החייל אמר שאסור לתת לו את המעיל “כי הוא בעונש”. לשאלה האם הוא שר החינוך הוא זרק לעברו את המעיל (שלא מנע מהנער, כולו בן 16, מלרעוד מקור כל הזמן). אז גם הצליח לנעול את נעליו והורשה לשבת על הספסל במכלאה. החייל מסביר לנו “הוא מחבל, תפסתי עליו 5 כדורים, קשרנו לו את הפנים כי המפקדים שלי מקבלים הוראות מהשב”כ ואנחנו מבצעים”. לא היו בדברים רוע, החיילים באמת היו משוכנעים שהם פועלים נכון ושבידיהם מחבל מסוכן. כשהמעטנו בערך “התפיסה” הם היו מופתעים. העין האזרחית עזרה להם לראות בו ולו לרגע ילד מפוחד ומבולבל. לנו הוא סיפר שנמאס לו להיות בבית והוא ברח, מתגורר במחנה הפליטים אסכר והמצב שם נורא, ההורים אינם יודעים שהלך למחסום. הוא רוצה להיות בכלא הישראלי יחד עם החברים שלו, שמע שהם נורא מבסוטים שם. לשאלה למה ברח מהבית אמר שנמאס לו והוא רוצה להחליף אווירה. הרעיון לבוא למחסום עם כדורים היה שלו בלבד. בשום אופן הוא לא הסכים לדבר עם הוריו או שאנחנו נדבר איתם. בהמשך הסתחבק והתלוצץ עם החיילים והפך ממחבל מסוכן לקוריוז.-בנוסף מעוכבים 6 גברים צעירים בעונש חינוכי בגלל שלא עמדו יפה בתור. הם מספרים שניסו לעבור בשער החדש (שלא עובד עדיין). אנו אומרות למפקד המחסום שהענישה אינה חוקית גם במושגים של הפרקליטות הצבאית אבל הוא משהה את שחרורם עוד קצת ועוד קצת, מסתובב עם התעודות שלהם ביד, מבטיח שישחרר והולך לצד השני, מדבר עם זה ועם ההוא, כמה מתוקה היא השררה.16:45 – הנער העצור מבקש ללכת לשירותים, החייל מורה לו לקפוץ מעל הבטונדה וללכת לשדה הפתוח והוא שומר עליו עם רובה מכוון. ששת המעוכבים משוחררים, לא לפני שהם שומעים הרצאה מלומדת מפי החייל המחזיק בתעודות שלהם.בעמדת בדיקת התעודות בודקת אחת בלבד וגם שם תור. מידי פעם החיילת יוצאת לבירורים והבדיקות נעצרות.17:50 – תור הנשים נסגר והן עכשיו ממתינות ועוברות בקרוסלות יחד עם הגברים. אין תורים גדולים והחיילים מעבירים מהר בלי לפסוח על החיטוט בחבילות ובבגדים ולכוון את הנשק ישירות אל העוברים.קור חודר עצמות ואנו מבקשות מהמת”ק (ביסאן) והמוקד של הצבא לטפל בנער העצור במכלאה.17:25 – קבוצה של 13 נשים עוברות במהירות את עמדת התעודות וממשיכות לכוון היציאה. החיילים מחליטים לעשות להן שיעור חינוך ומחזירים אותן חזרה אל מול העמדה, אירג’ה לווארה חמש פעמים. אחת מהן שכחה את התעודה בביתה שבקבלאן. אחותה מנסה לשכנע את מפקד המחסום שיתן לה לעבור, הוא מתעקש שלא תעבור ללא תעודה. ביסאן אומר (בטלפון) שבלא תעודה אי אפשר לעבור. ביקשנו שתשיג את המספר הזהות אבל החיילים מסרבים לבדוק במחשב – בלי תעודה לא עוברים. התקשרנו אל המוקד של הצבא ונועם חזר על הנהלים – בלי תעודה לא עוברים. תוך כדי כך מגיעים למחסום שלושה חיילי מג”ב. הם מרצונם מציעים עזרה, מדברים איתנו, עם אחותה ועם האישה, מתקתקים את מספר התעודה ותוך חצי דקה נותנים לה ללכת. כל כך פשוט וקל!שוחחתנו איתם לאחר מכן שיחה ידידותית, הם השמיעו לנו את המנטרות הידועות כולל מתן הארץ המובטחת כולה ליהודים מידי אלוהים ואנחנו השמענו להם דברים שלא שמעו, מן הסתם, מעולם. אחד מהם סיכם לבסוף את הדיון “אז אתן שמאלניות, מה?”18:15 – עזבנו בלב כבד, בן ה-16 המבקש לחבור אל חבריו בכלא עדיין ממתין לגורלו,בצומת יצהר מחסום דרכים ו-6 מכוניות ממתינות, בכניסה לביתא ההאמר מוודא שהכפריים ירצו את ענשם, גם בתפוח ממתינים וממתינים…………………………. ואנו עלינו על כביש היהודים וטסנו הביתה.