חווארה, יום שני 07.05.07 720 – בכניסה לכפרים מרדא וזיתא אין מחסומים. בזעתרה – ממערב למזרח אין מכוניות. מכיוון שכם תור של 30 מכוניות. מיקי התקשרה להודיע שסגרו את השוק בביתא.730 – בכניסה לביתא חוסם קומנדקר את הכביש ואין כניסה לאף אחד. החיילים אומרים שיש יציאה למקרים הומניטריים ואנשי עסקים. מחוץ לכפר ממתינות משאיות מלאות ירקות ופירות בשמש ולא יכולות להיכנס לכפר וכן משאיות ריקות שבאו לקנות סחורה למכירה באזור. מהכפר נשמעים פיצוצים ואנשים שהגיעו משם אומרים שהצבא הפך דוכני ירקות. החיילים והאנשים מחוץ לכפר אומרים שהצבא נמצא בשוק מחמש בבוקר. התקשרנו לנועה והיא התקשרה לרן כהן ולאלוף הפיקוד לבירור.750 – הרבה משאיות הוצאו מהשוק ונשלחו חזרה, עמוסות מבלי שיכלו לפרוק את הסחורה.810 – בצומת יצהר אין מחסום בשני הכוונים.830 – בבית פוריק – תנועה דלילה של הולכי רגל ומכוניות. מימין למחסום עומדת מונית ולידה 4 צעירים. הם חזרו בלילה מחתונה בבית פוריק ונסעו בכביש פנימי לכיוון סאלם (לא ב”כביש המתנחלים”) ונתפסו. לדבריהם זה היה 200 בלילה ומאז הם מוחזקים שם ונלקחו מהם התעודות ומפתחות הרכב. בלילה שהו בתוך הבודקה ועכשיו הם יושבים בצל המכונית והחיילים אומרים שיחזיקו אותם עד 12 בצהריים. החיילים אומרים שהם נתפסו ב– 3 בלילה ומותר להחזיק אותם 6 שעות ומפני שהם “חצופים” הם יוחזקו את הזמן המלא. הם שוחררו ב- 855 לשכם.840 – טלפון מזכריה סאדה שהגיע לחסימה בביתא בעקבות טלפון שלנו. בעקבות שאלות לחיילים הם איימו שאם לא יסתלק יסלקו אותו עם רימון הלם.930 – מחסום עוורתא – משאיות מעטות עוברות אל ומתוך הכפר דרך המחסום. משטח העברת הסחורות נטוש ושומם. הכל פורק ואיננו. מעט אנשים יושבים בצד, מדברים ביניהם. לשאלתנו אם אין עבודה ואין משאיות לפרוק הם מגיבים במבט תמה. מחסום חווארה שקט. מעט הולכי רגל ומעט מכוניות והמעבר מהיר. מיכה מהמת”ק אומר שאין בעיות של מעבר היום ואין מגבלות לאף אחד. הכל זורם והחיילים מתנהגים בנינוחות.1020- בביתא פתוח. הסוחרים בשוק אמרו לנו שהחיילים הפכו “רק” דוכן אבטיחים אחד. הכל כבר מסודר במקומו ופועל כרגיל. אמרו לסוחרים הפלסטינים שהעוצר היה בגלל ילדים שזרקו אבנים על הכביש. הם צלצלו לנהגי מכוניות הירקות והפרות ובקשו מהם לחזור לשוק. בזמן שהיינו ראינו 2 משאיות עמוסות מגיעות.1030-זעתרה – תור קצר ומהיר של 5 מכוניות. נראה שעוברים מהר. כשאנחנו מגיעות הם אומרים שאנחנו מפריעות להם, מסרבים לדבר איתנו ודורשים שנזוז אל מגרש החניה. בינתיים עוצרים את המעבר. זזנו ואז הגיע אלינו מפקד המחסום מתוך מגדל התצפית (בחלקו התחתון של המגדל ישנו, כנראה, משרד או חדר ישיבה), הוא מבקש מאיתנו לדבר רק אתו ולא עם החיילים. כל שאלה שיש לנו, כל בקשה להפנות רק אליו. בינתיים מגיעה מתוך ה”משרד” של מגדל השמירה חיילת ומספרת לו בהתרגשות: ” שמעת שחבר של — נהרג בפגוע?” לתומנו שאלנו :”מתי?” היא הסתכלה עלינו בכעס, אולי אפילו בזעם בולט, וענתה:” לפני 5 שנים” ופרשה בצעדים נחרצים חזרה אל המגדל.