11.00 מעלה אפרים – ריק.  גם בערב (17.30) אין אור בפילבוקס אבל במכולה/ביתן שמאחור יש אור.

12.45-13.05 – חמרה – מעבר מהיר ללא בדיקה משני הכיוונים. החיילים מתגודדים לצד הדרך ואינם בודקים. כשעזבנו ראינו שהחבורה התפזרה והחלו לבדוק את הולכי הרגל.

13.35 (ושוב ב-2.45) עברנו ליד המעיין בעין אל חילווה, אך לא נצפו שם מתנחלים באותה שעה. אחת הפלסטיניות מהמאהל אמרה שכל יום אחה"צ המתנחלים יורדים אל המעיין ומונעים מהם לגשת להשקות את העדרים. הפלסטינים, המתגוררים סביב המעיין, חיים תחת טרור שכניהם! בבית הספר החדש לא היו ילדים ובדואית הסבירה שלומדים בו רק הילדים הקטנים והם מסיימים ב-12.30.

13.50  – 14.35– מחסום תיאסיר– בדיקה מהירה, כמעט ולא בודקים לשני הכיוונים. חייל מספר לנו שהמחסום פתוח 24 שעות. 14.15 – חילופי משמרות. המחסום נעצר לשתי דקות בלבד. המשמרת החדשה בודקת לעומק והתחושה היא שעתה מקשים יותר על העוברים. לפי גחמות החיילים – הכל שרירותי! הולכי הרגל נשאלים (בעברית) לאן הם הולכים ומנין הם באים, ותעודות ומטען נבדקים ב-2 הכיוונים. מזל שהתנועה דלילה אחרת היו מצטברים תורים.

16.45 – חמרה – בהגיענו אנחנו מבחינות בתורים בינוניים (6-7 מכוניות) לשני הכיוונים ואין בדיקה. אנחנו מתקרבות לחיילים המתחילים מייד להעביר (ללא בדיקה לגדה ובדיקה שטחית לבקעה). אנחנו מבחינות בשני מעוכבים בסככת המעוכבים וכשאנו מתקרבות אליהם רצים אלינו החיילים בקריאות שנעזוב את המקום ונלך לצומת (כ100 מ' משם) אחרת יסגרו את המחסום. הם שומרים עלינו וזה למען ביטחוננו.  אנו עוצרות אך לא מתרחקות. שואלות למה מעוכבים. "הם עצורים מסוכנים והמשטרה תיכף תבוא לקחת אותם". עודנו מדברים ומגיע טנדר משטרתי. אחד השוטרים ניגש אלינו , אדיב , ואיננו מנסה להרחיקנו. לאחר מכן ניגש אל המעוכבים ושומע את גירסתם. השוטרים בודקים את תעודותיהם של המעוכבים ה"מסוכנים" וכעבור 10 דקות משחררים אותם לדרכם. 17.05 – עזבנו.