12:10 – 14:45

12:10 מחסום בזק – עברנו.

כבר מצהיב אבל עדין ירוק. עדין פורח.

ליד הכניסה להתנחלות גבעת סלעית (מול ההתנחלות מחולה) ממוקמים חיילים. נראה שהם מחכים להתכנסות כלשהי. אוהלים ריקים, שולחנות, הרבה כלי רכב. המקום היה הומה חיילים וציוד כאשר היינו בדרכנו חזרה. בהמשך העלייה מצפון לכביש, קבוצה די גדולה של טנקים ואיתם שני כלים ענקיים מגודרים בסורגים עבים. החיילים שנמצאים ליד הטנקים או עליהם, מכינים או שותים קפה. כך ראינו אותם בדרכנו אל המחסומים וכך גם כאשר היינו בדרכנו חזרה.

מעל כביש אלון – התנחלות משכיות מוקפת בגדר חדשה ונראה שמלאכת בנייתה הושלמה.

12:45 מחסום חמרה

הנדסה קרבית. סמ"ר גלעד צועק!!! על 3 הולכי רגל, שלא ידעו כי עליהם ללכת בדרך העוקפת (החדשה). בתנועת יד של זלזול ובשיא הצעקות: "מה אתה רוצה ,לקבל כדור"? ואלינו: "בטח זה שנכנס לי לתוך המחסום אני מאיים עליו…"

"זה שטח סטרילי, צבאי סגור, אתם מפרות שטח פרטי של הצבא …."

לבסוף דרך הקשר הוא מדווח עלינו: "הם שלחו כמה ערבים להתגרות בנו."
העמדנו אותו על טעותו.

אח"כ עברו 3 תלמידי בית ספר צעירים (אולי כתה א') עם תיקים על הגב. גם אותם הוא הפנה עם נשק שלוף ובתקיפות אל המעבר להולכי רגל. את אחד הממתינים למונית הוא שלח אל "סככת ההמתנה", לא נקייה, מאובקת, פרוצה לרוח מכל הכיוונים, אבל מרוחקת מהחיילים המפוחדים שבמחסום.

רוב הרכבים שעברו היו טרנזיטים ומיניבוסים עם פועלים.

13:20 עזבנו.

מצידי הכביש העולה לתיאסיר נשמעות היטב יריות והרבה. לא ראינו את החיילים היורים.

13:50  מחסום תיאסיר

דגלי כפיר. על הגדר תלוי השלט המאיים: ברוכים הבאים. מבצעית 97. מחר מלחמה

החיילים בעמדה (עלינו אליה ואף אחד לא גרש אותנו) אישרו בגאווה שהם מוכנים למלחמה אפילו כאן ועכשיו, אז בטח ש "מחר" כמו שרשום בשלט. ובכלל מי אנחנו?? אה, "נשות ווטטש?!"

גם כאן פועלים בטרנזיטים עוברים מערבה ומעטים שבים מזרחה אל ביתם.

מחסום בזק

נשאלנו לשלומנו ועברנו.