13:50 – 16:45

13:50 מחסום בזק -עברנו

14:30 פגישה עם ב' ליד שער גוכיה.

14:30 מחסום חמרה

על משטח הבטון חונה שופל גדול (צילום מימין). חיילי כפיר ("נחשון") מאיישים את המחסום. שנים שהגיעו אלינו, הציעו כסאות לישיבה ומים קרים. אחד מהם סיפר, שפעם, בהיותו מוצב במחסום ליד קלקיליה, נשות MW הציעו מים רק לנהגים פלסטינים, שישבו במכוניות הממוזגות שלהם, בעוד שהוא, ש"סגר" 8 שעות בחום כדי לשמור עליהן, נשאר צמא עם המים הצבאיים.

שאלנו לשעות העומס. השיבו שהעומס הוא מ 3:00 לפנות בוקר עד 5:30. אחה"צ אין שעות עומס קבועות.

התנועה על הכביש היתה מאוד דלילה. את מעט המכוניות שמגיעות ממזרח העבירו בשני נתיבים. לא נראו גם הרבה מכוניות ישראליות, שבימי חמישי אחה"צ ממלאות את הכבישים וגם את צומת חמרה.

ג'יפ צבאי הגיע מצפון ועמד בצומת, לאחר 5 דקות ירד ממנו הנהג והטיל את מימיו באמצע הצומת.

15:15 עזבנו

כביש אלון צפונה: שני מבנים מרשימים מתרוממים במשכיות, הסוכה-זוּלָה שמעל הצומת צומחת ומתפתחת.

בעלייה למחסום תיאסיר  המאהל בחמאם-אל-מאליח עדיין ריק מיושביו. חמורים רועים בשורה לאורך הגדר של המחנה הצבאי.

15:40 מחסום תיאסיר

נראה שיש שני חיילים בעמדת הכביש. עלינו אל מתקן הבידוק העזוב. החיילים ישבו כשפניהם מזרחה ורק הרגלים פשוטות אל מחוץ לעמדה. הם סימנו בידיהם למכוניות שהגיעו ממזרח. המכוניות שהגיעו ממערב, מאחוריהם, נעלמו מעיניהם. אחד הנהגים ש"העז" והתקדם עד לעמדה – ננזף בתקיפות. לא עמדה לזכותו הטענה שהמחסום נראה היה כאילו הוא ריק ונטוש (צילום). "אל תבוא עד שנקרא לך! תמיד יש כאן מישהו!" עכשיו בתור יש 4 מכוניות. הסבנו את תשומת ליבם של החיילים למכוניות הממתינות. "זה לא עניינכם," נורתה התשובה, ויד ימין אוחזת בסמרטפון נשלחה אחורה לסמן לנהג שהוא יכול לעבור.

השניים שישבו על כסאותיהם היו כנראה מעולפים מהחום. אחד מהם התרומם לפתע וצעק "עד מתיייי???"

מאוחר יותר נבדקו תעודות זהות של נוסעי מונית: "פתח ת'חלון! פתח! הַווּייָה (תעודת זהות)! …"

ואז ניסו לשכלל את מעבר המכוניות שמגיעות מאחוריהם (ממערב) בעזרת חבל שאליו קשורים דוקרנים, שמונח בד"כ על המדרכה שליד העמדה.

אחד מהחיילים ניגש וביקש בשם "השמירה על זכויות האדם" שלו, שנמחק את התמונות שצילמנו. הבטחנו לו שלא נפרסם תמונות עם פנים. לשם ביטחון הוא רשם את מספר תעודת הזהות שלנו, כי הוא כבר בדק אותנו באתר וראה שיש דוחות עם תמונות.

שאלנו ממה הוא חושש. הוא סיפר שהוא חייל בודד, בא לשרת בצבא ולשוב לביתו אשר באדיס אבבה. "יש הרבה "סרבני עלייה באדיס," כך אמר. "אבל לתרום למדינה שלי אני צריך." לא הבנו את המינוח "סרבן עלייה," (נברר). מאין העברית הטובה שבפיו? לדבריו מהשירות הצבאי.

16:30 עזבנו.

16:45 מחסום בזק

הבחורה במחסום הביעה תמיהה, כאילו לא יודעת שיש מחסום תיאסיר, ושיש מחסום חמרה. סירבה להצעתנו לבקר בהם, בטענה שאת השרות הצבאי שלה היא כבר סיימה. 

שוחררנו.