יאסוף, אל-לובן א-שרקיה, זעתרה, סלפית
נראה שמצבם של הילדים מדאיג יותר מתמיד את אנשי הכפרים בהם ביקרנו.
ביאסוף, אמר לנו מארחנו: “היום המחסומים לא הבעיה, היום הורגים ילדים! בצומת תפוח יורים והורגים ילדים! אנחנו פוחדים על הילדים שלנו, שומרים שלא יילכו לתפוח, מסבירים שאלימות לא תביא טוב”. אף אחד לא רוצה שהילדים שלו יילכו למוות. אם יהיה שלום בין יהודים לערבים, זה מה שישמור על הילדים שלנו, של כולם”.
בא-לובן א-שרקייה סיפרו שהבעיה שהיום מטרידה אותם ביותר היא, שהצבא נכנס כמעט מידי יום לבית הספר [המשותף לא’לובן ולא-סאוויה] ומפחיד את הילדים. וחמור עוד יותר – לאחרונה החיילים נכנסים לתוך בית הספר של הבנות (!) ומפחידים אותן בטענה שהן זורקות אבנים…
9.50 יאסוף.
היגענו אל המג’לס ביישוב הקטן בן כ-2000 התושבים. קיבל אותנו ראש המועצה. ח. אדם מבוגר מאוד שחוכמתו וחוש ההומור שלו מכבדים את גילו. בכניסתנו זיהה מיד את עליה שביקרה במקום לפני כחודשיים. הוא דובר עברית טובה אותה רכש ב-18 השנים בהן ישב בכלא הישראלי. לדבריו בכלא למד הרבה על הכל.
כשהיצגנו את עצמנו כצופות במחסומים, קטע אותנו ואמר בכאב: “היום המחסומים לא הבעיה, היום הורגים ילדים! בצומת תפוח יורים והורגים ילדים! אנחנו פוחדים על הילדים שלנו, שומרים שלא יילכו לתפוח, מסבירים להם שאלימות לא תביא טוב”.
כשביקשנו להתעדכן על המסיק האחרון ואם יש בעיות מצד הצבא והמתנחלים, אמר כי השנה לא היו בעיות במסיק. הצבא לא נכנס לכפר לעיתים קרובות, אך מידי פעם מניחים מחסומי פתע.
באופן כללי השנה הצבא, מת”ק שכם והמת”ק הישראלי שמים גבול למתנחלים כשמנסים להטריד את הכפר.
שאלנו על מצב האדמות. ח. סיפר שכבר לפני 3 שנים היגישו בג”ץ; “אנחנו מבקשים שיזיזו את ‘תפוח הקטנה’, תפוח ב’ המערבית”. כשניסינו לברר כמה אדמות נגזלו מהם, סרב לומר, והסביר:
“יש לנו 6600 דונם, זה כולל את השטח שעליו התנחלות תפוח”. כל השטח הזה שלנו, לא מוותרים עליו.
במהלך הפגישה ח. משיב לטלפונים ומישהו מביא לו גליון של העיתון ‘אל חייאת ג’דידא’. בעיתון כתבה המדווחת על מפגש שקיים ח. עם ילדי בית הספר. הוא מסביר לנו שסיפר לתלמידים על החלטת החלוקה של האו”ם מ-1947, המבטיחה מדינה ליהודים ומדינה לפלסטינים. אבל, רק מחצית ההחלטה התמלאה, החלק של המדינה היהודית. עד היום לא קמה המדינה לפלסטינים. הוא חושב שאפשר שתהיה מדינה פלסטינית לצד ישראל. התיאור של שיחתו בבית הספר כמו כל דרך הדיבור שלו איתנו הייתה מרשימה מאוד.
שאלנו אם הם חוששים (בגלל מצבם הקשה), שילדיהם עלולים להיות מושפעים מדאעש.
תשובתו נאמרה בצורת שאלה: מי היום קרוב יותר לדאעש, ישראל או הפלסטינים? מי במעשיו מחזק את דאעש יותר ישראל או הפלסטינים? הוא סיכם את הנושא ואמר: “אף אחד לא רוצה שהילדים שלו יילכו למוות. אם יהיה שלום בין יהודים לערבים, זה מה שישמור על הילדים שלנו, של כולם”.
שאלנו על מצב התעסוקה, ואם יש בעיה של זיהום סביבתי ושפכים.
יש אנשים מהכפר שעובדים בהתנחלויות, אף אחד לא מקבל עבודה ב’תפוח’.
בעניין השפכים – מי ביוב ופסולת זורמים מההתנחלויות הסמוכות אל ‘וואדי אל מתבן’, במרחק של ק”מ אחד מהבית האחרון של הכפר. זה לא מפריע לתושבים באופן ישיר, אבל זה רע לאדמה, אדמה של כולם.
נראה ש ח. מתמקד פחות בכאבי היום-יום, ובעיקר חושב ומדבר על התמונה הרחבה, על משמעות הדברים שקורים כאן ובעולם. לא הפתיע שגם בית הספר מזמין אדם כמותו לשוחח עם הילדים.
הבטחנו לשוב ולבקר.
המשכנו לכיוון א-סאוויה, בניין המועצה היה סגור. באיסככא פגשנו את המזכירה החדשה, ומאחר שראש המג’לס לא היה במקום, היציעה לנו להגיע שוב ביום אחר.
11.00 א-לובן א-שרקייה. המועצה הייתה סגורה. פגשנו את ט. המוכר לנו, וביקשנו להתעדכן במה שקורה.
ט. סיפר שהצבא מניח מחסומי פתע מידי יום בכניסה לכפר ובודק רכבים. חיילים נכנסים גם לבתי הכפר ומצלמים אותם.
הבעיה החמורה ביותר היא שהצבא נכנס כמעט מידי יום לבית הספר [המשותף לא’לובן ולא-סוויה] ומפחיד את הילדים. מה שחמור עוד יותר, שלאחרונה החיילים נכנסים לבית הספר של הבנות ומפחידים אותן בטענה שהן זורקות אבנים…
בנושא האדמות – זוהי תקופת החריש, אבל המתנחלים לא מאפשרים לפלסטינים לעבד את חלקותיהם שרובן נמצאות בשטח סי.
רוב אנשי הכפר מתפרנסים מאדמותיהם, רק מעטים עובדים בישראל וברמאללה.
ביציאה עברנו במשתלה של ע. הוא סיפר שמאז הביקור האחרון של חברותינו, לא היו בעיות במשתלה. אבל לפני מספר ימים חיילים עברו ליד ביתו הנמצא על הכביש, ואחד החיילים איים בנשקו על נכדו הקטן של ע.
12.15 בזעתרה. 2 ג’יפים צבאיים עוצרים ובודקים חלק מהמכוניות הנוסעו מכיוון רמאללה.
12.30 מחסום סלפית פתוח. מכוניות פלסטיניות שבעליהן המשיכו בתחבורה אחרת חונות לצידי הדרך.
א-סאוויה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סאוויה כפר בנפת שכם, במרכז השומרון, כ-18 ק"מ מדרום לשכם. בשנת 2016 אוכלוסיית הכפר מנתה כ-2,904 תושבים. בשנת 1983 הוכרזו כ-400 דונם, על גבעה כקילומטר מדרום לכפר, כ"אדמות מדינה" ועליהם הוקמה ההתנחלות עלי. במשך השנים התרחבה ההתנחלות ונגזלו קרקעות נוספות בבעלות פרטית של תושבי הכפר, וכפרים סמוכים בשטח של כ-1,000 דונם. רק בשנת 2013 הוכנה לעלי תוכנית מתאר, שבשטחה אושרו מאות מבנים לא חוקיים. ב-2017 נבנה בית כנסת בהתנחלות עלי, בניגוד לחוק ללא אישורים. מחוץ לשטחה החוקי של ההתנחלות ועל קרקע פלסטינית פרטית של תושבי א-סאוויה. חברות מחסום ווטש עומדות בקשר עם הכפר מאז 2007. במשמרות, אנו מתעדות את המחסומים, את אלימות המתנחלים, את בעיות הביוב הזורם מן ההתנחלויות והמאחזים הסמוכים. במשך שנים מספר התקיימו פעילויות נשים משותפות של סריגה ולימודי אנגלית. גם בזמן הקורונה עמדנו בקשר טלפוני.
-
מחסום זעתרה (צומת תפוח)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום פנימי בלב הגדה, בצומת כביש 60 וכביש 505 (חוצה שומרון), ממזרח להתנחלות תפוח.
מחסום זה הוא "הגבול" שסימן צה"ל בין צפון הגדה לדרומה, בהתאם למדיניות הבידול בין שני חלקי הגדה שהונהגה מאז דצמבר 2005. במחסום עוברים כלי רכב והולכי רגל המחליפים רכב בצומת.במחסום זעתרה מסלולים נפרדים לישראלים ולפלסטינים. במסלול לישראלים אין בודקים ומסלול לפלסטינים בודקים. התור מתארך ומתקצר חליפות. המחסום, הפתוח 24 שעות ביממה, מאויש חלקית על-ידי הצבא. בדיקת העוברים במחסום נעשית באופן אקראי.
Shoshi AnbarSep-27-2023זעתרא (צומת תפוח). שלטים
-
סלפית
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בכפר סלפית שבשטח A מתגוררים כ-15,000 תושבים. עם כפרי הפריפריה המשויכים לנפת סלפית (18 במספר) ישנם 75,000 תושבים. סביבם מתגוררים 60,000 מתנחלים ב-24 התנחלויות (בעבר היו בכפר הפגנות אלימות נגד בניית מכשול ההפרדה). בין סלפית לאריאל שטח רחב אליו יכולים חקלאי סלפית להיכנס רק בתאום עם המת"ק הישראלי, פעמים בשנה למסיק ולחריש, דרך 3 מחסומים עונתיים ומספרם : 4008, 4012, 4017. שפכי אריאל זורמים לעבר המעיינות של סלפית, ומתעכבת הפעלת מתקן הטיהור שבנתה חברה גרמנית.
-