לדיר אל חטב דרומית לשכם הגענו מבלי לפגוש שום מחסום פתע. פגשנו את אימן עודה בחנות חומרי הבניין שלו  בכדי להתקדם בנושא הקמת גדר סביב הבית שבפאתי בורין בואך למאחז גבעת רונן. תוכנית שרקמנו במשותף ולא הבנו מה מעכב את צאתה לפועל. בבית גרים זוג זקנים הסובלים מהתקפות חוזרות ונשנות מצד מתנחלי המאחז. אימן הסביר: נציג הרשות בשכם הכיר בחשיבות בניית חומה סביב הבית והבטיח לבנות חומת בטון בגובה 2 מ’ – אך בפועל לא נעשה דבר. אם יובאו לאתר חומרי הגדר שאימן קנה – זה יהווה תרוץ לביטול תוכנית החומה! היה ותבנה החומה – גדר התלתלית תתלבש עליה. היה ולא, יונחו יסודות בטון שעליהם תיוצב התלתלית.

בדרך לפגישה המתוכננת הבאה בבורין עלינו להר גריזים שמתנשא לרום של 886 מ’ וצופה ממעל על שכם. רצינו לברר נקודה שנותרה מעורפלת גם לאחר שסיימנו את כתיבת הסקר על המקאמים החסומים –  מקאם שיח’ ר’נם . ומה הקשר בינו לבין השומרונים? לפי המסורת המוסלמית קבור בו ר’נם אִבן עלי, יליד הכפר בורין שהיה בעל משרה בכירה בחצרו של צלאח א-דיין. העלייה אליו מבורין נערכה בדרך שהיום חסומה בפני הפלסטינים, לא רשמית אומנם, אך בפועל חיילים ומתנחלים חוסמים אותה. אם בכל זאת חשקה נפשו של בן בורין לבקר במקאם  עליו לנסוע לשכם ומשכם לכפר השומרונים המטופח ולאתר הארכיאולוגי שמנוהל ע”י המנהל האזרחי יו”ש ורט”ג, בו עליו לשלם כרטיס כניסה ולהיכנס כתייר. 

הפעם, תוך ביקור קצרצר ושיחה עם המדריכה במוזיאון השומרונים, שסיפור ההיסטורי והתרבות שלהם מרתקת ומפליא, התברר העניין: העלייה השומרונית לרגל היא אל “מזבח יצחק” הסמוך.  אך בהיותו בלתי נראה, מצטייר שפניהם אל מקאם שיח’ ר’נם המוסלמי, שכלל לא מעניין אותם כיהודים. השומרונים הם זרם יהודי שנפרד מהיהדות הכללית, לפי המסורת שלהם, לאחר מלכות שלמה. במבט חוזר בתצלום ניתן להבחין שהשומרונים אמנם פונים לכיוון כמעט נגדי למקאם שיח’ ר’נם שמתנשא מעליהם.

הגענו לבורין למשפחת דוחה וסמיר מוסא שבני משפחותיהם נמצאים בכל הכפרים שמקיפים את ג’בל סלמן שעל ראשו ההתנחלות יצהר. מארחינו  ספרו על שריפת שתי מכוניות בעוריף ביום שישי האחרון בלילה אצל בן משפחה שלהם. יצאנו איתם לקראת סוף המשמרת בכוונה לבקר איתם את בן המשפחה בעוריף. הדרך בין הכפרים מקיפה את ג’בל סלמן שבראשו ההתנחלות יצהר (וכזכור מקאם סלמאן אל פרסי כלוא בה) – עוברת מבורין למאדמה, ממאדמה לעשירה אל קבליה וממנה לעוריף . הכניסה לעשירה  הייתה חסומה ע”י חיילים שעם נשק שלוף הורו לנו להסתובב על עקבותינו :

בחזרה לבורין: מגרש הכדורגל והספורט הצמוד אליו שימש את ילדי ובני הנוער של בורין. סיפרה בת המשפחה שסיימה בגרות זה מכבר והצטרפה אלינו. זה מגרש הספורט של ילדותה ועכשיו נאסר השימוש בו (על מהלך גזל החצר כתבה אורלי נוי ב”שיחה מקומית” לפני כחודשיים בערך).

חזרנו מבורין דרך מאדמה לכביש 60:

היציאה ממאדמה הייתה חסומה . שלושה חילים שלופי נשק שדרשו שנסוב לאחור . חייל ראה אותי מצלמת ודרש שאמחוק את התמונות. הוא לא בדק שדרישתו בוצעה. ראעד הנהג המצויין והפרטנר המעולה למשמרת שכנע את החיילים לתת לנו לצאת לכביש 60 בכדי שלא :”נאחר את הרכבת”.