בפגישה המתוכננת בעירית ביתוניא (כמעט 20.000 תושבים) השתתפו: חמישה חקלאים בעלי קרקעות ברכס, ראש העיריה, הממונה על תרבות וארכיאולוגיה ודובר העירייה. 

הדיון שהתנהל בערבית עם תרגום היה בשני נושאים: הנגשת האדמות החקלאיות הכלואות ברכס לבעליהן הפלסטינים והנגשת שני המקאמים הכלואים ושיפוצם.

החקלאים הביעו רצון שהמקאמים שייח זיתון ואום השייח (ע’ 37-39 בסקירה שלנו) ישוקמו וסיפרו על ההנאה שלהם מהם בילדותם. האחראי על התרבות נייל ג’לאל – הביע את החשש שאם ישופצו המקאמים מי שישתמש בהם בסופו של יום יהיו המתנחלים. מנגד אני אמרתי שאם לא ישופצו הם יהפכו לגל חורבות. אכן דילמה גדולה ואין בכוחנו להבטיח או למנוע את התממשות חששו. התקדימים בתחומי הקו הירוק לא מבשרים טוב. הרכס כולו בשטח סי.

ברכס ביתוניא השטחים החקלאיים כלואים בגדר עם שער כפול שנפתח כ10 ימים מקסימום בשנה – ושטחים בלתי נגישים לפלסטינים, ביחד להערכת דרור כ15.000 דונם. לפלסטינים נאמר שהשער הוא שער חקלאי אך למעשה האדמות סווגו כאזור אימונים. ועוד יותר למעשה זו היא שמורת טבע מתוכננת (ולפי נתוני המקום גן לאומי ארכיאולוגי בהמשך) . אל עצים עמוסי פרי כמו עץ המשמש הענקי והמניב בשפע אשר בעליו שאינו מצליח להגיע לקטוף את פרותיו מזה שנים רבות. 95% מבעלי האדמות לא חיים כבר כאן אמר.

פעמיים בשנה, ספרו החקלאים, נכנסות כ200 מכוניות יהודיות לסיורים באתרי העתיקות באזור. על חשיבות האתר ליהודים ניתן ללמוד מד”ר זאב וילנאי : כאן פעל וכבש את הארץ יהושע בן נון, כאן פעל שאול המלך וכאן נלחמו המכבים. הנקודה האסטרטגית שבה נמצא שייח זיתון מוזכרת בכל הקרבות כולל ההשטלתות הישראלית ב1967 –  והוא נמצא בין ההתנחלות בית חורון לבין ביתוניא והכפרים בית עור אל פוקה ובית עור א-תחתא.

שני המקאמים המוסלמים ברכס ביתוניא אינם מוכרים ע”י קמ”ט דתות, או קמ”ט ארכיאולוגיה ולכן לכאורה להזנחתם אין אב ואם אך למעשה הזנחתם ומניעת גישת הפלסטינים אליהם היא הפרה בוטה של זכויות הנכבשים – לפי אמנת ג’נבה. (ראה ע’ 83-90 בסקירה שנמצאת באתר המחסום וזה מקרוב יצאה בדפוס בעברית לאחר שקודם יצאה בערבית).

כל עתירה נתפסת בעיני שלטון הכיבוש כסוג של התקוממות נגד הסדר השליט ולכן עצם הגשת עתירה יכולה לעורר את נציגי הכיבוש לנקום – לפגוע בעותר ולהשיגו לאחור. גם על סוגיה כאובה זו דובר בישיבה.