מחנה פליטים שועפאט, ג’בע, חיזמה, נסיעה צפונה על כביש 60 עד תורמוסעיא וגוש ההתנחלויות והמאחזים של שילה 

בירושלים המחסומים של השכונות שמעבר לחומה היו פתוחים גם בסגר האחרון וגם בחול המועד לבעלי תעודה כחולה ולבעלי היתרי עבודה (לא לסוחרים). התרשמנו כרגיל מהצפיפות, הלכלוך והבנייה הלא חוקית. משם נסענו צפונה דרך ג’בע (לא חסומה) וחיזמה (ללא בדיקות). לכל אורך הדרך של כביש 60 יש סימני התרחבות והעמקת איכות החיים של ההתנחלויות הקרובות לציר הראשי. נסענו בעקבות הדיווח של “יש דין” על תקיפת חקלאי פלסטיני ממאחז “אש קודש”, וראינו שבגוש שילה מתקרבים ליצירת חגורה חוסמת של מאחזים והתנחלויות על הגבעות שמסביב לעמק החקלאי הגדול של הפלסטינים מתורמוסעיא.  גושי ההתנחלות הם המחסומים הגדולים ביותר עבור הפלסטינים. הם גוררים אחריהם את כל מחסומי השטח והבירוקרטיה האחרים.

6:45 מחנה פליטים שועפאט

פוגשות שני צעירים תושבי המחנה בעלי תעודות כחולות שחזרו מעבודת לילה במחלבות גד באזור תל אביב. נשמעים מרוצים, ואמרו שנרשמו לקבלת אזרחות. כן ירבו.

הילדים בשבוע חופשה, אז אין אוטובוסים כמעט וגם לא נעשים אימותי קורונה לעוברים לירושלים. ובכל זאת יש פקק בדרך למחסום היציאה מהמחנה. אין אוהל חיסון ליד המחסום, אבל בעלי התעודות הכחולות חוסנו ומתחסנים ומצב הקורונה משתפר. יש רק מעטים שעוברים ברגל, רובם במכוניות. נמשכת הבנייה הבלתי חוקית של רבי קומות הכמעט צמודים זה לזה (וללא יסודות מתאימים, לפי המידע שקיבלנו). ידוע לנו על הריסות של הרחבות בתים קטנים יותר, ומדיניות התכנון והאכיפה של העירייה לא ברורה. אולי מחכים שיתמוטטו המגדלים.

צוות גדול של אנשי ביטחון מסוגים שונים (ספרנו כ-10) בודקים ומסתובבים במחסום. ביציאה מהמחסום יש שלטים על שתי דלתות סגורות המבטיחים שירותי מינהל קהילתי (מתנ”ס) ושירותי חירום בצירוף טלפונים. לפני הקורונה סיפר לנו מפקד המחסום על קורסים המתקיימים במקום לתיאוריית נהיגה וללימוד עברית למעוניינים מתושבי המחנה.

דרך ג’בע –  נסיעה על כביש 60 לכיוון צפון וצילום בכל מיני צמתים

§       מרכז מסחרי “שער בנימין”  שיועד לתעשייה ישראלית-פלסטינית מכיל רק בתי עסק יהודיים.

§       בצומת מגרון-מכמש יש שלטים מפתים לרכישת בתים במכמש, ומנגד מיגרון שלא פונתה, רק זזה קצת הצידה. מעליה על גבעה כוכב יעקב, התנחלות עירונית גדולה. 

§       כביש מרקם חיים בסמוך לצומת עפרה עין יברוד מחבר ליישובים הפלסטיניים את שני צדי כביש 60. יש מינימום כבישי חיבור הכרחיים כאלה במקומות שנסענו. 

תורמוסעיא – באנו לראות את הכפר היפה ועמק החקלאות הנרחב של תושבי האזור. זיתים, שדות חרושים, חווה עם מבנים שבעל המקום חלם שישמשו גם לפעילויות פנאי, והותקפה בידי בריוני המאחזים. הכפר באמת יפה, והעמק שוטף אותנו בירוקים מכל הגוונים. אבל מה שהכי בולט הוא צֶבֶר ההתנחלויות והמאחזים על הגבעות מצפון, מערב ומזרח – גוש שילה – היוצרים חגורה הולכת ומתעבה סביב היישובים הפלסטיניים באזור. יש סימני חציבות להרחבות שבות רחל ושילה, וגם גבעה מדרום עם מגדל אנטנה ודרך גישה. 

המאחזים בעלי השמות המבטיחים: אש קודש, מלאכי השלום, עדי עד וכו’ חבויים בין חמוקי הגבעות. משם עורכים פשיטות אלימות על הפלאחים באזור – מכים חקלאים, מרעילים זיתים וגורמים נזקים ליבולים. גם יום שבת הוא יום כשר בהחלט עבור פעילות זו: https://news.walla.co.il/item/3427172 .

האמת, מעולם לא הייתי באזור. חזרתי מיואשת מאוד. גלגלי הפוליטיקה והמשילות תקועים, אבל המתנחלים ושלוחיהם במשרדי הממשלה, הקק”ל והיחידה להתיישבות במינהל מקרקעי ישראל לא נחים לרגע.