06.00 – 08.00

במחסום ברטעה–ריחן בצד מרחב התפר, המון רכבים ואנשים התערבבו אלה באלה, כשהיעד הדחוף לכולם להגיע לעבודה בזמן. במחסום עצמו המוני פלסטינים צבאו על סככת המעבר לטרמינל מבחוץ, ונתקעו ונדחסו בתוכה ללא תזוזה. המראה היה מבהיל ומקומם נורא, מעולם לא ראינו כאן כזו מסה עצומה של אנשים כולל נשים. מדי פעם נפתח המעבר, התור זז קצת והופ – נסגר. אנשים אמרו לנו,  תעשו משהו, אי אפשר ככה, ואנחנו רק עמדנו לצידם חסרות אונים. אבל לא היתה מהומה. לא היו צעקות ודחיפות כמו פעם. למעשה היה די שקט ושררה אווירה של “זה מה יש”. אחר כך עברנו לצד הסככה באזור הקרוסלות ומדדנו זמן. כך גילינו שהמעבר נפתח כל דקה וחצי למשך דקה וחצי. בתוך הסככה אנשים לא דחפו, וכשיצאו הם לא דהרו אל הטרמינל. אולי מעייפות? אולי מידיעה שזה לא משנה? תוך רבע שעה הצפיפות נעלמה, הסככה התרוקנה וקצב המעבר הותיר את הסככה פנויה למדי.

6000 איש ואשה עוברים כאן בבקרים, ולמרות גודלו הטרמינל בכל זאת מוגבל ביכולת הקליטה והשינוע. אי אפשר להזרים אנשים פנימה ללא הפסקה במצב של עומס כזה (כמו שהפלסטינים ביקשו) והמצב הסתדר והתייצב בתוך זמן די קצר. עזבנו את המקום כאשר נהיה רגוע ובדרך למכונית אמרנו לעצמנו – לפחות הם עוברים לעבודה, יש פרנסה וכמה שזה חשוב.

בינתיים ניגשו אלינו שני בחורים. האחד ביקש שנחלץ את תעודת הזהות והכרטיס המגנטי של קרוב משפחתו מיעבד, שנעצר ליומיים בכלא ושוחרר ללא התעודות היקרות. לרוע מזלו נוכל לנסות לעזור לו רק אחרי החג. השני, צעיר מהכפר ראעי בנפת ג’נין, שביקש עזרה בפיצוח החידה למה הוא מנוע? במחסום ברטעה נאמר לו שיש לו ‘איסור משטרתי’ שלדבריו אין לו, וגם במת”ק אמרו לו שאין לו, אבל בברטעה לא מעבירים אותו. הוא קיבל את הפתק של סילביה.                                                             

אחרי הפסקה ארוכה מאוד נסענו למחסום החקלאי טייבה-רומנה, הנמצא מזרחית לאום אל פחם. הכביש היורד למחסום היה ריק מאבנים ומכשולים, שצעירים מאום אל פחם פזרו שם בתקופת הפרצות בגדר, במטרה למנוע מתושבי הגדה להיכנס לעיר (ואולי לסחוט מהם דמי מעבר). המחסום היה ריק, היינו צריכות להקדים אבל הדרמה ב­­מחסום ברטעה עיכבה אותנו. מעל לשער המחסום מבצבץ אוהל של שומרי הגדר, שעשוי מיריעות הסוואה, ושני חיילים שהפרענו את מנוחתם, יצאו לקראתנו עם כוס קפה ביד. החלפנו ברכות מנומסות והמשכנו הלאה.

חלפנו על פני מחסום עאנין מבלי להיכנס כיוון שכל העוברים כבר התגודדו מחוץ למחסום, בצומת, וחיכו לא ברור למי.

במחסום טורה שקד כהרגלם, החיילים עבדו לאט ולא מיהרו לפתוח בשעה הנקובה. בצד של טורה נראו של גברים ונשים ומספר רכבים. בצד מרחב התפר המתינו מספר קטן של רכבי הסעה. תלמידים התחילו להגיע כדי לעבור לבית הספר בטורה. בירכנו ילד בבוקר טוב בשפת אמו אבל הוא הקפיד לא להביט בנו.