קר וגשום. נסענו לאבו דיס דרך מעלה אדומים. אין זכר למחסום בדרך לעזריה אחר הצהרים. לא יכולנו להגיע לחומה מהצד הזה כי כל האזור חסום ע”י הבטונדות של ה8 מטרים, והחיילים מונעים כניסה.

נסענו לואדי נאר, ונתקבלנו בברכה ע”י מפקד המחסום הידידותי שהוא קצין ודובר ערבית.

שתי מכוניות עמוסות פועלים מיאטה (דרום חברון) שעבדו בשבועיים האחרונים בבנין באזור מישור אדומים ורצו לחזור לביתם לסוף השבוע. לכולם היו האישורים המתאימים לעצמם, אך למכוניות לא. אמרו להם שהם יכולים לעבור אך המכוניות לא. הם אמרו שהם ניסו להשיג אישורים למכוניות במת”ק חברון אך סורבו. אבל לפני שבועיים נתנו להם לעבור. ההגבלות על רכבים נאכפים במחסום הזה משך החודשיים האחרונים. מפקד המחסום אמר שהוא ביקש אישורים למכוניות האלה אך לא קיבל. הוא גם תמך בניסיוננו לנסות לקבל אישור למעבר המכוניות הפעם. טלפנו לכל מי שאפשר. אחדים אמרו שאי אפשר לתת אישור, ואחרים אמרו שאסור להם לדבר איתנו. אישה אחת באמת ניסתה לעזור. אחרי כשעה המפקד לקח את העניין לידיו והם עברו. היו מעוכבים אחרים שחיכו 15-30 דקות עד שהוחזרו להם תעודות הזהות אחרי בדיקה.

פגשנו שלושה סטודנטים פלסטינים שלומדים צילום ותקשורת שהביעו רצון לעשות סרט סטודנטים על תנועות שלום ישראליות. הם הביעו הערכה וביקשו את כתובתנו באינטרנט. נתנו להם. ילדים נחמדים באמת. אחד מהם אמר שאיננו יודעים עד כמה באמת הפלסטינים רוצים בשלום איתנו. כדי להדגיש את דבריו הוא אמר שהשב”כ מלביש אנשים כחמאסניקים – והם פונים לצעירים חסרי בינה ומציעים להם לבצע פיגועים. אחר כך הם שולחים התראות ותופסים אותם וזו הסיבה שהם הצליחו לתפוס כל כך הרבה מתאבדים בדרכם לביצוע פיגוע. ( אח”כ דיברתי עם פעיל שלום שאמר שזה יכול להיות).

חזרנו דרך קידר. רצינו להיכנס לקידר דרום רק כדי לראות מה יש שם, אך החייל ששמר על ההתנחלות אמר שאסור לזרים לבקר. מעניין מה יש שם.