בוקר קשה במחנה פליטים שועאפט. בבוקר בוצעה הריסת בית בן 4 קומות ואוטובוסי ההסעה לתלמידים של עיריית ירושלים לא הגיעו. המוני התלמידים חזרו  בסופו של דבר הבייתה אחרי שניסו לעבור במחסום הרגלי.  לא ברור אם משהו מזה קשור למהומות והמחאות בערב הקודם אחרי מות האסיר מהג’יהאד האיסלאמי.  המינהל האזרחי לא ענה, מפקד המחסום אמר שאינו יכול לעשות דבר, ואין לו קשר ישיר עם המינהל (!). אין ספק שרוח השרים האחראיים שורה על ההתנהלות בשטח. חנה בר”ג תגיש תלונה.

בדרך למחסום הקונטיינר, השקפנו על הגבעות המיוערות שעומדות להשתנות עם סלילת כביש חדש לפלסטינים בלבד שירחיק אותם ממעלה אדומים ומ-1E, וראינו את הצד השני של חומת ההפרדה החוצה את עזרייה ואבו דיס.

מחסום מחנה שועאפט: פגשנו את כמאל בגבעה הצרפתית והוא סיפר לנו שראה במחסום ענתות בולדוזר ורכבי משטרה רבים עוברים בשער פתוח המוביל לענאתא (לרוב הוא סגור, כי הפלסטינים נוסעים רק מתחת לכביש בכביש אפרטהייד). נסענו למחנה שועאפט דרך הכניסה הראשית אליו מכביש 1 ליריחו.

התנועה של כלי הרכב לעבר היציאה לירושלים הייתה פקוקה. שלא כרגיל, במגרש החניה הגדול להסעות של ילדים בעלי תעודה כחולה לבתי ספר בירושלים הצטופפו מאות תלמידים מכל הגילים – מגיל הגן עד תיכון – והיו בו בו רק 2 אוטובוסים ומיניבוס. התברר לנו שרוב האוטובוסים הממומנים בידי העירייה לא הגיעו היום. קבוצת נערים סקרנים הצטופפו סביבנו וכשראו את התג שלנו שוחחו אתנו. הם לא ידעו למה האוטובוסים לא מגיעים, וסיפרו שהסדרנים הממונים בידי העירייה “הָרָבּו” מהמקום ואף אחד לא יודע מה לעשות. חלק מהילדים התחילו לנסות לעבור במעבר הרגלי לירושלים, בניסיון לתפוס איזה אוטובוס או הסעה מחוץ למחנה. עקרונית זה אמנם אפשרי, אבל המעבר שיש בו רק קרוסלה אחת, מגנומטר ועמדת בידוק אחת מחוסמת היה מפוצץ בבני אדם. חלק מהילדים עמדו בתור, מחזיקים חזק ידיים עם אחים ואחריות קטנים ורובם התייאשו וחזרו לאחור. ניסינו ליצור קשר עם המת”ק של העוטף ואין עונה. צלצלנו לחנה והיא אמרה שהוחלפו כל הטלפונים ולא עונים יותר, אבל תנסה לדווח איכשהו.

צעיר סיפר שאתמול בערב (שלישי) הייתה התפרעות במחנה לזכר חאדר עדנאן, האסיר שמת בכלא ניצן לפנות אותו בוקר אחרי 86 ימי שביתת רעב. לפי הדוברים, בעיקר נזרקו אבנים ונורו בתגובה רימוני גז. לא ברור לנו אם זו הסיבה שהאוטובוסים לא הגיעו.

החלטנו להתקרב למחסום ולדבר עם המפקד דרך הנתיב הריק המיועד להסעות הילדים, כשאנחנו מחזיקות את התג שלנו גבוה מלפנים. מפקד המחסום הגיע, ואמר שהוא אכן רואה את הלחץ הנורא בעמדת הבידוק הרגלית אבל אינו יכול לפעול. הצענו שיוסיף בודקים מבין ניצבי המחסום הרבים ולהעביר ילדים במיוחד, וגם שינסה לברר במינהל האזרחי מה קורה עם הסעות הגנים ובתי הספר ואיך לפעול. להפתעתנו הוא אמר שאין לו קשר ישיר איתם (!).

בשלב זה נפרדנו מן הילדים (מחאו לנו כפיים למרבה הפתעתנו) וחזרנו למכונית שחיכתה. הצטרפנו לנחילים ארוכים של נערות, נערים וילדים שחזרו הביתה מיום אין-לימודים.

הריסת בית בן 4 קומות בשכונת השלום במחנה הפליטים – כמאל בירר בינתיים והוביל אותנו דרך סמטאות “שכונת השלום” במחנה (תושביה בעלי תעודות כחולות) למקום ההריסה. שם חסמו שוטרי ימ”מ את המעבר ובולדוזר החל לנוע לעבר בית בהמשך הסמטה. הצופים סיפרו שהבית בן 4 קומות, כמובן ללא היתר, אך כבר מאויש. הם שאלו: למה מחכים שהבית יהיה בנוי ומאויש כדי להעניש ולהרוס? כזה כאב לב ואובדן רכוש וכסף למשפחות הדיירים. ובאמת, כשחזרנו אחורה ראינו מכונית ובה יושבות נשים דומעות. לא עצרנו, לא ידענו מה לומר.

נסיעה למחסום ואדי נאר (הקונטיינר) דרך עזרייה:  כשנסענו לעזרייה הבטנו באזור הגבעות המיוער והיפה בין עזרייה ומחסום א-זעיים. בשבוע שעבר שמענו על אישור התוכנית לכביש לפלסטינים בלבד שייסלל ויתפתל בו, ובטוח שגם ישטיח חלקים בו. הכביש נועד לחבר את צפון הגדה עם דרום הגדה, תוך איסור על כניסת תנועה פלסטינית לאזור 1E ומעלה אדומים.. (כתבנו עליו בדף המידע על ירושלים באתר –  https://machsomwatch.org/he/node/73611

נסענו הפעם לאורך החומה מצדה המזרחי. צילמנו את המקום שבו נקטע הכביש הישן ליריחו, את האחוריים של מלון קליף המוקף חומות, ונהנינו לראות ששכונות עזרייה ואבו דיס מהצד הפלסטיני נראות שלוות ומטופחות.

במחסום הקונטיינר עצמו התנועה זרמה. עמדנו בכיכר ולא התקרבנו כדי שלא יעצרו אותה לכבודנו. פגשנו מרצה מאוניברסיטת אל קודס שסיפר שפקקים רציניים ממררים את חיי העוברים ביציאה לעבודת הפועלים בכיוון ירושלים בבוקר מוקדם, ובמיוחד בחזרה לגדה מירושלים כשפועלי דרום הגדה חוזרים הבייתה. במכולת הישנה ליד הכיכר קם בית קפה נחמד לעוצרים בדרך. מיקומו בסוף עלייה תלולה לא אידיאלי. הדרך חזרה לעזרייה מתארכת דרך פקקים בלתי סבירים בעזרייה, כי מתנחלי קידר מסרבים בכל האמצעים כולל אלימות לאפשר פתיחה של הכביש הרחב והישיר המרוחק למדי מקידר ואשר מגיע ישירות לכיכר שבין עזרייה למעלה אדומים. למה שאדוני הארץ יתחלקו אפילו בקילומטר או שניים של כביש טוב עם פלסטינים?  שיסעו עוד חצי שעה לפחות מסביב ויחכו בסבלנות בפקקים…