כביש 17 א תוואני

נסענו לשמוע מיד ראשונה על הרס בית הספר ליד אום אל ח’יר (לא יכולנו להגיע לשם ברכב רגיל).
ישבנו בחזית ביתו של נאסר, אביו של באסל, שתעד את הארוע כמעט בזמן אמת באתר “שיחה מקומית“. באסל הגיע וישב עמנו בפנים כבויות. ספר שיש לו תעודת עו“ד אבל אין לו עבודה, ואולי הוא גם מעדיף להיות עתונאי וזה מה שהוא עושה. ברשת הפנימית שבין הכפרים מעבירים הודעות וכך ראו את התארגנות הצבא למבצע ההריסה והפינוי.

בית הספר מונה 23 ילדים, וצו הפינוי שלו היה מוקפא עד השבוע, כשהצבא הביא את העניין לבית המשפט והשיג ביטול ההקפאה. הגיע כוח גדול ובראש הבולדוזר ששייך למתנחל בשם ינון שבנה חווה לא חוקית (מאחז פראי) ליד זנותה, ומלבד הכבשים שלו יש לו גם ציוד מכאני כבד ממנו הוא מתפרנס, בבניית התנחלויות ופריצת דרכים למתנחלים. כעת מפר החוק הזה נקרא להרוס את בית הספר הקטן.

הכוח פינה את הצוות, הילדים נסגרו בכיתות וחלקם, כששמעו את הרעש, פרצו את החלונות ויצאו דרכם. ואז, כשהשטח היה פנוי מאדם, הצבא פינה את כל הציוד, החרים אותו והשטח היה פנוי עבור ינון והבולדוזר.

בא–תוואני חגגו את יום האישה: בית הספר היה מקושט וילדות בתלבושת אחידה מבריקה הלכו לאורך הכביש עם סוכריות על מקל בפה…

ביציאה מהכפר עומד שומם בית החרושת למחזור שמן שבנייתו הופסקה בשל מחאת המתנחלים, שתלו שלט בכניסה לכפר – “רוצים לנשום אוויר נקי“.
נסענו לסוסיא לראות מה נשמע שם. נסר, שעובד כתחקירן של “בצלם” קבל את פנינו בעמידה. גם הוא מיואש וכועס על כביכול דיאלוג שמנהל השמאל עם בן גביר. הסימוכין לדבריו הוא סרטון בטיקטוק שהביא קטע מסרט ישן בו מדברות נשות מחסוםווטש עם בן גביר, ומנסות להבין את עמדתו כלפי הפלסטינים. (צולם כנראה ב–2016). לדעתו צריך להחרים את האדם.

בדרך חזרה, על כביש 60, די קרוב למחסום מיתר, בצד, מולנו מכונית של יחידת השיטור של גדר ההפרדה, ולידה נער פלסטיני אזוק בידיו, כאשר חייל אחד עורך לו בדיקה גופנית, הופך את הכיסים, חולץ לו נעליים לבדוק אם אין לו מטען בהם. כשעצרנו לראות (מסיבות מובנות אין צילום), החייל השני הגיע אלינו והסביר כי חוליית צעירים ניסתה לחתוך את הגדר ולעבור לצד הישראלי. היחידה הוזעקה, עצרה את הצעירים, וזה האחרון בהם שנלקח לחקירה.

נוהל שגור כנראה.