מחסום ברטעה 05:55 – 06:20

באזור ההסעות לעבודה ליוצאים מהמחסום, הפעילות נמוכה. בימי העבר הסוערים זה היה סימן לבוקר פקוק בטרמינל ולבעיות בתור לכניסה אליו. אבל כיוון שמספר המורשים לעבור מפה לישראל ירד באופן משמעותי, פירושו של דבר שאין דוחק וצפיפות ואנשים מגיעים למחסום בשעה מאוחרת מבעבר, סבירה, ועכשיו זה אפילו קצת מוקדם. בחניון הפלסטיני הכניסה לטרמינל זורמת ללא הפרעות. אנחנו מרגישות קצת כמו פסל סביבתי, עומדות בפתח המעבר עם חיוך מזומן על השפתיים  ושמחות לכל ‘בוקר טוב’ שנשלח אלינו. כשעזבנו לקראת הנסיעה למחסום הבא ניגש אלינו צעיר, מוסטפה, וסיפר שלפני כמה זמן סילביה בישרה לו שהמניעה שלו הוסרה, אבל לפני כמה ימים משטרת ישראל תפסו אותו על חם בעיר הנבנית חריש והוא שוב נענש. מנוע כניסה לישראל. ושוב עליו לגלגל את סלע המניעה אל ראש ההר. הבחור סימפטי מאוד, מדבר עברית, בן 40, מפוכח לגמרי באשר לסיכוי שסילביה (אריאלה ממפעל הפיס) תתקשר אליו מחר בבוקר.

מחסום חקלאי עאנין 06:30 – 06:50

בוקר אבל כבר חם. מעט הולכי רגל ושני טרקטורים יצאו מהמחסום החקלאי אל מרחב התפר, לקראת עבודה או לחיפוש עבודה. ביניהם מבוגרים בני 50+ שבזכות גילם מורשים לעבור במחסום ללא ניירת ואף מותר להם להיכנס לישראל. אלה שראינו כאן פניהם לאום אל פחם. בסוף המשמרת ראינו בחור צעיר שהוחזר הביתה ולא ידענו למה. פעם היינו הופכות עולמות כדי לברר מדוע לא נתנו לו לעבור.

מחסום חקלאי טייבה רומנֶה 07:10 – 07:30

גם פה מעט הולכי רגל ושני טרקטורים ממתינים למעבר. המעבר חלק ללא הפרעות, אבל אדם אחד הוחזר לביתו.

באום אל פחם נפגשנו עם פלסטיני מהגדה שהכרנו בעבר הקרוב במחסום ברטעה, נפגשנו פעמים רבות ודיברנו הרבה ותמיד הותיר בנן רושם של אדם נעים הליכות, אדיב מאוד, איש רגיש וחם. הוא קבלן, כרגע בונה באום אל פחם בית מגורים גדול ומפותל. ישבנו לארוחת בוקר צנועה וניהלנו שיחה ידידותית על החיים והמציאות ומה שביניהם.
אם וכאשר הנכדים שלי ישאלו אותי אי פעם מה עשיתי בימי הכיבוש הישראלי אוכל להתוודות שנהיו לי כמה ידידים פלסטינים קרובים לליבי, שלא ידעתי עליהם כלום והם לא ידעו עלי דבר..