מחסום ברטעה 05:50 ריק מתמיד

המחסום הגדול הזה הבנוי להעברת מאסה גדולה במיוחד של עוברים ושבים – התרוקן מפעילות. זאת, אחרי שהגדירו מחדש שכאן לא עוברים לעבודה בישראל ואחרי ששללו את רישיונות המעבר מאלה שהמציאו עבודה בברטעה רק כדי להמשיך ולהיכנס לעבוד בבניית חריש בישראל. אבל אחר הצהריים מותר לכולם לחזור מכאן לגדה והמחסום “מתעורר לחיים”. בהתאם, רואים פחות צידניות כחולות של פועלי הבניין.

06.30 מחסום עאנין, זריחה ושגרה

כיבוש או לא, שמש חדשה נותנת למעלה מופע זריחה מרהיב, בדיוק כשהחיילים למטה מתחילים לשנע שלושה-שלושה את הפלסטינים הממתינים לעבור למרחב התפר. בני ה 55 ומעלה, שאינם זקוקים לאישור מעבר, יטוצאים ומטיילים לעבר הזיתים שלהם, או לביקור משפחות באום ריחן הכפר הפלסטיני הסמוך (שנקלע בפיתולי הגדר בתוך מרחב התפר הפרוץ לגמרי לישראל). רוב העוברים הם צעירים, לא ברור לאן הם הולכים במרץ, וכתמיד עובר גם מחמוד עם הטרקטור והעַגלה. אחה”צ הוא ישוב עם הר גרוטאות, החיילים יקשו עליו את המעבר ולבסוף יתרצו. מה יעשה עם הגרוטאות? לדבריו יש בכפר מפעל מחזור.
עברו כ 20 איש ואשה אחת, תשושה מעט, עם בנה. לקחנו אותם טרמפ לצומת הקרוב בדרכנו לאום אל פחם.

07.00 מחסום טייבה רומנֶה מחסום חקלאי למרגלות אום אל פחם
בקהל הממתינים למעבר אנו רואות שתי נשים, כל אחת מחזיקה בזרועותיה תינוק ועמם עוד שני פעוטים. כולם לבושים חגיגי, מסקרן לאן פניהם. אך כפי שצפינו מראש, הם לא עברו. ככל הנראה לא היו בידיהם אישורי מעבר במחסום זה. לפי שפת הגוף, הם נראו מאוכזבים מאוד. 
כל השאר, הקבועים, עברו ללא עיכוב, ללא שמחה, ללא תקווה. עברו.