מעצר לא חוקי של 48 שעות בתנאים שערורייתיים במחסום חקלאי – הסתיים בלא כלום!

ביום שני 3.4.23 בדוח ממשמרת במחסום עאנין, סיפרה חנה הלר על שני פלסטינים שראתה עצורים/מעוכבים יושבים במחסום. העוברים אמרו לה שהשניים נתפסו בעת שניסו לעבור בגדר באזור עאנין באותו יום והובאו למחסום בשעה שתיים בצהרים. היא לא ראתה ולא ידעה שבאותו זמן היו במחסום עוד שני מעוכבים מלבדם, אב ובנו למשפחת ואכֶּד מהכפר ערקה Arakah 8 ק”מ צפונית מערבית לג’נין. שני אלה נתפסו כשב”חים (שוהים בלתי חוקיים) בעיר הערבית-ישראלית אום אל פחם ביום שבת בעשר בלילה והועברו ישירות למחסום עאנין. שם עצרו אותם ל 48 שעות!
מחסום עאנין הוא מחסום חקלאי, שנפתח פעמיים בשבוע למעבר חקלאים מהגדה ולאחרונה גם ללא-חקלאים. מאז שהצבא סַגר את החורים בגדר (לא כולם נסגרו)­ שוהים במחסום בו כל שעות היממה שניים שלושה חיילים (‘שומרי הגדר’), שתפקידם לדאוג שאיש לא יפרוץ את הגדר במקום. בזמנו היתה שם פירצה ענקית שדרכה עברו פלסטינים מהגדה לישראל באופן חופשי במשך זמן ארוך. יש שם מעין בודקה זעירה, עם חלונות ודלת. בבודקה הזאת האב (61) ובנו (18) נכלאו במשך 48 שעות, בישיבה על 2 כיסאות, וכל הזמן הזה ידיהם כפותות (מלפנים). ב 10 השעות הראשונות הם גם היו עם כיסויי עיניים, עד שהעזו להסיר אותם בעצמם והחזירו כשהחיילים התקרבו אליהם.

כשנעצרו בשבת בערב היו כבר אחרי ארוחת שבירת צום הרמדאן, האִפְטר. מיום שבת בלילה עד יום ראשון בערב חזרו לצום; בשבע בערב בא חייל או קצין ואמר שישלח להם אוכל. אחרי שעה הגיע חייל עם 6 לחמניות בלי כלום ובקבוק מים וכוסות. מיכל המים במחסום ריק, החיילים נתנו להם מים מהבקבוקים האישיים שלהם. גם עשו להם תה וקפה. יותר מאוחר אחרי תשע בא חייל והביא להם ארוחה סבירה.

היה קר מאוד בשני הלילות. הם לא יכלו לשכב על הרצפה בבודקה מחוסר מקום. לא היה להם במה להתחמם. הם לא הוזמנו למדורה שהחיילים התחממו לאורה. כך העבירו את הלילה בישיבה על כיסא. אזוקים. סובלים מקור. במידת הצורך חייל ליווה אותם לעשות את צרכיהם בשירותים בטבע.

המשפחה חיפשה אותם כל הזמן ללא הצלחה. שכרו עו”ד שצלצל למת”ק הפלסטיני ולתחנות משטרה (ישראליות), אך לא נמצא עליהם שום רישום בשום מקום. רק ביום שני אחה”צ כשהמחסום נפתח למעבר, האב ביקש ממכר שעבר שם לצלצל למשפחה ולהודיע להם איפה הוא ובנו. האיש גם צילם אותו והעביר את התמונות למשפחה. להוכחה שהם נראו בחיים. מייד הגיע בן נוסף עם סיגריות וכסף אבל החיילים לא הסכימו להעביר. כשהגיעה חנה הלר למשמרת בעאנין, האב ביקש שיגידו לה לבוא לבודקה. חנה ניגשה לחיילים שפתחו את השער ושאלה על השניים, חיילת ענתה שעוד מעט יבואו לקחת אותם אך לא אמרה לאן. כאמור, חנה לא ידעה שבבודקה יש עוד שני פלסטינים.

בערך בשעה חמש, אחרי כמעט יומיים מעצר בישיבה על כיסא, במתקן מאולתר ובתנאים מחפירים, העבירו את ארבעת העצורים למת”ק סאלם. שם לקחו מהם טביעות אצבע ושחררו אותם מייד, בלי חקירה ובלי לומר מילה. בחוץ חיכה הבן ולקח אותם הביתה.

איזה מוח מעוות הגה את הפתרון המרושע הזה, ולמה?