ג’וברה משמרת בוקר שקטה יחסית.

בקלקיליה המחסום פתוח לסירוגין 07.00 גשם דק, קר. ראשונים מגיעים מכיוון טול-כרם הפועלים (בעיקר פועלות) החקלאיים שעובדים בישראל. המעבר מהיר.אחריהם מגיעים, באוטובוסים וברגל, מטיילים לכבוד החג בדרכם לרמאללה או לקלקיליה. הגברים יורדים מן האוטובוס, נבדקים ומשוחררים. חיילי פלוגת המילואים החדשה נראים לא-עוינים.משפחה (אבא, אמא, ילדה קטנה וסבתא צולעת) מגיעה ברגל מכיוון טול-כרם. הם בדרכם לבקר את משפחתם בקלקיליה. הם עוברים לצד האחר של המחסום, ונעמדים לחכות להסעה שלהם, שלא מגיעה. לבקשת לירונה מרשים לה החיילים להזיז כיסא פלסטיק שעומד מיותם ליד העמדה ולהניח לה לשבת. גשם זלעפות מתחיל לרדת. הסבתא לבושה בגדי חג, עטופה בגלימה לבנה דקיקה ושקופה, שנרטבת לגמרי. כעבור שעה ויותר הם מחליטים לחזור לטול-כרם. הסבתא הולכת בקושי, מתנדנדת מצד אל צד בכפכפים הפתוחים ובגלימה הלבנה. מחזה שובר לב. אנחנו נוסעות לקלקיליה. המחסום פעיל. משפחה שהגיעה מטייבה לביקור קרובים נאלצת לוותר. אולי בעוד שעתיים יאפשרו לה לעבור, כרגע לא. הם מחליטים להזמין מונית ולחזור הביתה. בחור שיש לו תעודה כחולה שלא בתוקף, ואין לו אחרת, אינו מורשה להיכנס. לדבריו אומרים לו שיש לו קשרים בג’יהאד האיסלמי. הקשרים, הוא מספר, זה דוד שהוא לא ראה שנים. מיקי נותנת לו מספרי טלפון ומבטיחה לנסות ולטפל בנושא מי שאומר שהמחסום של קלקיליה בוטל, משקר במצח נחושה. רשמה: אלינוער